כמה דיברנו בגנותם; הצעירים של הדור הזה. נזמים באף ובאזניים, 'עושים סמים'. רצים ממסיבת טראנס אחת לשנייה, ואיפה האידיאלים הלאומיים. רבים מאיתנו המבוגרים, לפחות בציונות הדתית אבל נדמה לי שגם מחוצה לה, הסתכלנו עליהם בבוז מהול בחשש: בידי אלה אנחנו הולכים להפקיד את המדינה היקרה שלנו? הם יהיו מסוגלים לגלות את האחריות הנדרשת? יתכן שהדימוי הזה הזין גם את עצם התעוזה של מחבלי החמאס לצאת למבצע הרצח שלהם.
בא הטבח הנורא, והפריך את כל החששות. רבים מאלה שניצלו ממסיבת הטבע רצו מייד אחר כך לתפוס נשק ולהילחם במחבלים. חלקם, כמו ענר שפירא הי"ד, עשו זאת גם ללא נשק, בכפות ידיהם בלבד. רבים אחרים הגיעו מכל רחבי הארץ, גם מבלי שנקראו, כדי להשיב מלחמה שערה. הרבש"צית של נירעם הצילה בתושייתה את הקיבוץ כולו. גם לוחמות קרקל לחמו בגבורה. בקיבוצים היו צעירים רבים שמסרו את חייהם כדי שבנות זוגם, ילדיהם, או הוריהם המבוגרים, יינצלו. הם, לא פחות מהכוחות הסדירים, אחראים לחלק גדול ממקרי ההצלה של שמחת תורה. גבורתם איננה נופלת מגבורתו של שום דור קודם בתולדות הציונות.
וגם האחריות האזרחית שלהם מרשימה. אלה שלא גוייסו הפעילו מייד חמ"לים לכל תחום של עזרה: אוכל, ביגוד, צעצועים לילדים, ליווי משפחות של מפונים. אתמול שמעתי אפילו על קבוצה של מתנדבים להחזרת כלי רכב של מילואימניקים (שנסעו לבסיס עם רכבם, בעוד נשותיהם שנותרו בעורף זקוקות לו).
סימנים רבים מצביעים על כך שהמלחמה בעזה עומדת לשנות באופן אסטרטגי גם את פניה של החברה החרדית, ואת רמת החיבור שלה לחברה הישראלית. החרדים, שבמובנים רבים הם כבר חלק בלתי נפרד מהישראליות, לא יכולים עוד לעמוד מנגד כשחבריהם החילונים והדתיים-לאומיים מחרפים את נפשם במערכה.
כ-1500 צעירים חרדים חתמו על יוזמה המבקשת להעביר אותם אימון צבאי קצר, ולגייס אותם למערכה. אחרים מבקשים להתנדב לכל הפחות בכל יוזמת סיוע אזרחית. בניחום אבלים שבו הייתי היום שמעתי סיפור מרטיט שסיפרו האבלים, אנשים דתיים: הם קיבלו מסרון מחברים חילונים שביקשו להכין אוכל ללוחמים, אבל הבינו שרבים מהלוחמים הם דתיים, ולכן נדרש כמובן אוכל כשר. הם שמעו על יוזמה של נשים במאה שערים (!) להכין אוכל ללוחמים. נסעו למאה שערים, וקיבלו מאותן נשים סירים ענקיים, מלאים בכל טוב, כשר למהדרין כמובן, לטובת הלוחמים. הנה חיבור של חילונים-חרדים-סרוגים שרק המלחמה יכלה ליצור, אבל אולי ישרוד גם אחריה.
במצב הזה כבר ברור ששום גירסה של 'חוק הגיוס' לא תוכל לעבור במהלך המלחמה, וגם לא בשש אחרי המלחמה. ויותר מכך. עושה רושם ש'המרד הקדוש' של החברה החרדית, שהחברה הישראלית מחכה לו בכליון עיניים כבר שנים רבות, הולך וקורם עור וגידים ממש לנגד עינינו. וכרגיל במצבי משבר, הוא מתרחש בתאוצה שלא היתה כמובן אפשרית במצב נורמלי. מי יודע, אולי יש סיכוי שאחרי המלחמה המדינה לא תצטרך לחפש קומץ צעירים חרדים שיתגייסו לפי מיכסות מינימליות, אלא להפך – יהיה צורך בבניית גיוס מדורג, במיכסות מקסימליות, עבור המוני החרדים שירצו להתגייס. הלוואי.
את הסיסמה שהולידה המחאה כלפי הממשלה ראוי לכוון עכשיו כלפי אויבי ישראל: נפלתם על הדור הלא נכון. חשבתם שמדובר בקורי עכביש, ועוד תגלו שמדובר בקורי ספיידרמן. עכשיו מוטלת עלינו, המבוגרים, האחריות להיות ראויים לגבורתם; לדחוק אינטרסים פרטיים ומיגזריים לטובת הצרכים הלאומיים לא רק בימי מלחמה אלא גם, ואף בעיקר, בימי השיקום שיבואו אחר כך.
ויש גם דברים פחות נעימים, אבל כאלו שחשוב לומר דווקא עכשיו.
בין קולות המלחמה נשמעות קריאות לחזור ולהקים מחדש את ההתיישבות ברצועת עזה. היו אפילו מי שפרסמו מפת התיישבות מועדפת בחלקים הריקים יחסית שבין גושי הישובים הפלסטיניים ברצועה. הפרסום זכה להדים, וכבר נתקלתי בעוד כמה שחושבים שהגלגל ניתן להיות מושב לאחור.
בעיני מדובר בטעות קשה, משתי סיבות: ראשית, גם ההתיישבות המקורית של גוש קטיף נבנתה מלכתחילה על בסיס דמוגרפי בעייתי מאוד. בזמן ההתנתקות, 37 שנים אחרי שהוקמה, בכל יישובי הגוש התגוררו בסך הכל 8000 איש (אמיצים מאוד, צריך לומר. באמת חלוצים אמיתיים!), בסביבה של כשני מיליון פלסטינים חורשי רעתם. באופן תכוף, נפגעו שם אזרחים וחיילים רבים. נכון שאפילו המצב ההוא היה עדיף על המצב שנוצר אחרי ההתנתקות, ולכן יש סיבות טובות להחזיר את צה"ל לשלוט בעזה. אבל ההתיישבות רק תסכן עוד ועוד אנשים, וממילא קשה לראות את ההמונים מגיעים לשם אחרי הטבח האחרון.
שנית, וזה העיקר: מדינת ישראל עושה עכשיו כל מאמץ כדי לשכנע את העולם שהמלחמה בעזה, שנפגעו וייפגעו בה אזרחים עזתים רבים, נובעת ממניע הגנתי טהור. יתר על כן: הפתרון ארוך הטווח לבעיית עזה צריך להיות יישובם מחדש של צאצאי הפליטים, אלה שעדיין חיים במחנות פליטים (באשמת מי שהכריח אותם לעשות זאת כדי שישמשו מנוף לחץ כנגד ישראל) בחצי האי סיני. זה יהיה ממילא מהלך קשה מאוד ליישום, בגלל התנגדותם העיקשת של המצרים. ככל שתישמע בישראל התביעה להקים מחדש את ההתיישבות היהודית בעזה כך יהפוך המהלך הזה לבלתי אפשרי מן הרגע הראשון, וגם כלל ההסברה הישראלית לגבי מטרות המלחמה תיפגע קשה. במלים פשוטות: התביעה הזו היא פיגוע אסטרטגי מבחינה הסברתית.
