שלל הכתבים, הפרשנים המומחים והאלופים בדימוס, שאך לפני שבועיים הלעיטו אותנו מדי ערב בקונספציה מרדימה, מסבירים כעת בלהט מה צריך לעשות וכיצד לפעול, לחסל, למגר ולשטח. בינתיים איש כמעט לא דורש מהם דין וחשבון על דברי ההבל שפיזרו כאן בסיטונות במשך שנים. אלו אותם אנשים שלפני חודש או שנה בדיוק טענו באותו להט את ההפך הגמור.
ההתנהלות הזו איננה מוגבלת להיבט הביטחוני־מדיני; היא באה לידי ביטוי גם בתחומים נוספים, ואחד הבולטים שבהם הוא התחום הכלכלי. חלק מהעיתונים הכלכליים מתרכזים בשנה האחרונה בהסתה בלתי פוסקת, המבוססת פעמים רבות על מידע כוזב, כנגד ממשלת ישראל. המגמה הזו ממשיכה גם כעת, תוך אבסורד בולט: אותם אנשים יכולים לומר דבר והיפוכו בלי למצמץ.
כך למשל, השבוע יצאו עיתונאים כלכליים בכתבות ומאמרים חריפים ביותר נגד טיפולה של הממשלה בנזקי המלחמה, ועל כך שלדבריהם המשרדים הכלכליים אינם עושים דבר, ולמעשה לא מתפקדים בכלל. בין השאר נטען כי המדינה לא "שופכת כסף", בשעה שהיא צריכה לעשות זאת. אין מקום להתמהמה, הם מסבירים; צריך להזרים מיליארדים ורק אחר כך לערוך את הבדיקות הנדרשות. אחת הכותרת בעיתונים הללו השבוע הייתה "כסף מהליקופטר עכשיו".
לפני שנתייחס לתוכן הדברים, נזכיר שלפני ממש לא הרבה זמן, בשיאו של המשבר הכלכלי העולמי החמור ביותר מזה עשרות שנים בעקבות מגפת הקורונה, אותם דוברים שפכו אש וגופרית על ממשלת ישראל שהעזה לחלק כספים לציבור ביד נדיבה. הם הזהירו כי "אין בכך היגיון כלכלי", שהגירעון יגדל, וכי יש צורך בקביעת קריטריונים וכו'. כעת אותם אנשים אומרים שוב את ההפך. ביקורת עיתונאית היא עניין חשוב מאוד, אבל עליה להיות נקייה משיקולים זרים, מכזבים ומצביעות.
שלל הפרשנים מסבירים כעת בלהט מה צריך לעשות וכיצד לפעול. איש כמעט לא דורש מהם דין וחשבון על דברי ההבל שפיזרו במשך שנים
התבוננות על מה שנעשה כאן מאז פרוץ המלחמה מלמדת כי אכן למשרד האוצר לקח כמה ימים "להתאפס", על רקע האירוע חסר התקדים שנחת על ישראל. אבל עושה רושם שהתמונה משתנה במהירות. במקביל למענקים של הביטוח הלאומי, תשלומי מס רכוש והקלות שונות שפרסמה רשות המיסים, באוצר מגבשים תוכנית כוללת שתיתן מענה לתושבי העוטף והערים שספגו פגיעות קשות וכן לחיילי המילואים, לעצמאים ולעסקים קטנים. למדינת ישראל יש כבר ניסיון עם אירוע דומה – סיוע למשק בתקופת משבר הקורונה – והוא יכול להוות תשתית טובה לתוכנית מקיפה שתותאם למצב הנוכחי.
בתחילת השבוע הורה שר האוצר לכל משרדי הממשלה להקפיא תקציבים לכל פעילות שאינה חיונית, כולל הכספים הקואליציוניים, כדי לפנות תקציב למימון המלחמה והשלכותיה. באוצר טוענים כי הם עובדים במלוא הכוח והרצינות כדי לתת פתרונות. כן, יש ביקורת וחלקה גם מוצדקת, וחשוב שיישמע היטב קולם של האנשים בחזית – האזרחית והצבאית – אבל צריך גם לשים בצד את הציניות ולתת לאנשי המקצוע במשרד האוצר לעבוד, לטובת כולנו.
לתת כתף
בימים האחרונים שוטפות את ערוצי המדיה פרסומות של הבנקים בדבר שורת הקלות והטבות שבכוונתם להרעיף על הציבור בעקבות המצב. בהתאם לדרישת הפיקוח על הבנקים, נקבעו כמה הקלות ובהן הקפאת תשלומי משכנתא והחזרי הלוואות למשפחות הנפגעים, לתושבי היישובים הנמצאים בקו העימות ולאנשי המילואים. אלה יהיו זכאים להקפאת הלוואות למשך שלושה חודשים ללא צבירת ריבית על תקופת ההלוואה, ולפטור ממרבית העמלות בבנק. ההטבות הללו ייכנסו לתוקף בימים הקרובים. שאר הציבור יוכל גם הוא להקפיא הלוואות לשלושה חודשים, אך יחויב בריבית על תקופת ההקפאה – בדומה למתווה הקפאת ההלוואות בקורונה. במקביל מקדם שר המשפטים יריב לוין חוק בנוגע לאותם זכאים, שידחה למשך כחודשיים באופן גורף את כלל התשלומים שלהם לרשויות השונות.
שווי ההטבות של הבנקים מוערך בכמה מאות מיליוני שקלים, ועדיין מדובר בטיפה בים. אפילו המפקח על הבנקים, דני חחיאשוילי, אמר השבוע כי "הבנקים הרוויחו יפה בשנתיים האחרונות, והעלויות סבירות עבור המערכת הבנקאית". למי ששכח, נזכיר: בשנתיים וחצי האחרונות – מינואר 2021 ועד יוני 2023 – צברו הבנקים רווח נקי של כמעט 58 מיליארד שקל, על חשבון הציבור. הם יכולים וצריכים לעשות עוד כל כך הרבה בשעה הקשה שאנו נמצאים בה, כדי להחזיר לנו ולו במעט – בהקלה בריביות ובעמלות, וביוזמות נוספות.
בסוף השבוע שעבר הודיע בנק הפועלים על הקמת קרן ייעודית בסך 100 מיליון שקלים ל"שיקום קהילת עוטף עזה", שתסייע לבנייה מחדש של התשתיות הקהילתיות ביישובים שנפגעו. בנק לאומי, שנמנע מלנקוב בסכום, הודיע כי "יאמץ" את קיבוץ בארי שספג מכה קשה; בבנק דיסקונט הודיעו בתחילת השבוע על הקמת קרן סיוע בסך 50 מיליון שקלים, עבור ילדים ובני נוער שנפגעו בקו העימות במהלך המלחמה; ואילו בנק מזרחי־טפחות פרסם כי יעמיד תקציב כולל של עשרות מיליוני שקלים למימון מגוון פעולות תמיכה בתושבי העוטף ול"אימוץ" שדרות וכפר־עזה, תוך סיוע לתושבים.
כל אלו יוזמות ברוכות, אבל כאמור לא מספיקות. הן לא מתקרבות אפילו לאחוז אחד מהרווח שרשמו הבנקים בשנתיים וחצי האחרונות. אבל לא מדובר רק בבנקים. יש בישראל עוד עשרות חברות ענק שגורפות רווחים של מיליארדי שקלים, ומחלקות משכורות למנהליהן במיליונים מדי שנה. לרבות מהחברות הללו היה הרבה מה לומר למשל בענייני הרפורמה המשפטית, מתוך "דאגה לציבור ולשלומה של מדינת ישראל". עכשיו הזמן להוכיח את הדאגה והאכפתיות הזו. חלק מאותן חברות החלו אומנם להתגייס ולתרום מהונן, אבל רובן מפזרות בינתיים פירורים בלבד. צריך לדרוש מהן לתת כתף אמיתית ולסייע לאזרחי ישראל, שמילאו כל השנים את כיסיהן במיליארדים.
המהלכים הללו בהחלט לא פוטרים את המדינה מאחריותה, אבל יש תחומים שצריכים חיזוק גדול במקביל לאחריות המדינה, ודאי במציאות שאליה נקלענו. בדומה לרוח התרומה האזרחית הגדולה של עם ישראל, גם החברות הגדולות צריכות לתת ביד נדיבה. ככל שהיוזמות הללו ילכו ויתרחבו, חשוב גם שיהיה מי שינהל, ימפה וינתב אותן בצורה נכונה, כך שיפוזרו נכון בין היישובים, הנפגעים והלוחמים, ושישלימו ויעצימו את ההיבטים שבאופן מסורתי המדינה פחות מתקצבת – תחומי חינוך, רווחה, תעסוקה ועוד.
