הסעיף הבסיסי ביותר בהסכם בין מדינה לאזרחיה הוא השמירה על ביטחון האזרחים. לא משנה אם אתם קומוניסטים, ליברטריאנים, ליברלים או שמרנים, התפקיד הבסיסי ביותר של המדינה הוא הגנה על חיי אדם. אם המדינה אינה עושה זאת, היא איבדה את זכותה להתקיים.
גם מנהיגים נמדדים בראש ובראשונה ביכולתם לספק לנו ביטחון, לפני כל דבר אחר. כשבני ישראל ביקשו משמואל הנביא מלך, הוא הזהירם שהמלך ישעבד אותם ואת בניהם. הם דחו את האזהרה והדגישו ״ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו״. המלך צריך להילחם, להגן.
מחויבות המדינה לביטחון אזרחיה והמחיר הפוליטי שמנהיגים משלמים כשאינם מספקים ביטחון הוא שהופך את ״דיפלומטיית החטופים״ לכלי לחץ יעיל. המקרה הידוע ביותר הוא משבר החטופים האמריקנים באיראן. 52 עובדי שגרירות ארצות הברית בטהרן נלקחו כבני ערובה בידי סטודנטים מהפכניים בנובמבר 1979. המשבר היה אחד הגורמים להפסד של ג׳ימי קרטר בבחירות לנשיאות ב־1980.
דיפלומטיית חטופים יכולה לשרת אחת משלוש מטרות: מיקוח, לחץ והרתעה. המקרה הראשון מוכר לנו כישראלים: חמאס חטף את גלעד שליט כדי לשחרר אלף מחבלים מבתי הכלא בישראל. השימוש בחטוף לצורך משא ומתן של תן וקח מופיע גם במקומות אחרים בעולם: רוסיה עצרה אזרחים אמריקנים כדי להחליף אותם באזרחים רוסים העצורים באשמת ריגול בארה״ב, וגם איראן וצפון קוריאה פועלות מעת לעת בדרכים דומות.
החטופים שלקח חמאס ב־7 באוקטובר כנראה ישמשו לא רק למשא ומתן פשוט, אלא כמנוף לחץ נגד ישראל. תמורת החטופים הרבים שבידיו, חמאס היה רוצה לדרוש לא רק שחרור מחבלים אלא גם הקמת תשתיות ברצועה, כמו נמל או שדה תעופה. כמאתיים חטופים יעניקו לו, לתפיסתו, מנוף לחץ עוצמתי.
הרתעה היא תחום מוכר פחות בדיפלומטיית החטופים. ב־2021 עצרה סין את העיתונאית הסינית־אוסטרלית צ׳נג לי בחשד לריגול. היחסים המידרדרים והולכים בין סין לאוסטרליה עמדו ברקע המעצר, והצעד נתפס כניסיון של בייג׳ינג להכאיב לאוסטרלים ולמנוע מהם לנקוט צעדים אנטי־סיניים נוספים. בייג'ינג זעמה בעיקר על תמיכתה של אוסטרליה בחקירה עצמאית למקור נגיף הקורונה. אגב, לי שוחררה רק השבוע, כחלק משיפור היחסים בין אוסטרליה לסין. החקירה נמשכה לא פחות משנתיים וחצי.
העובדה שסין משתמשת בדיפלומטיית חטופים אינה מפתיעה. לקיחת חטופים אינה ייחודית למדינות סוררות מובהקות או לארגוני טרור, אלא משמשת מדי פעם גם את רוסיה, סין או טורקיה. ככל שמערכת המשפט במדינה עצמאית פחות, כך קל יותר לשלטון לעצור ולשחרר אנשים כרצונו. ב־2018 סין עצרה שני אזרחים קנדים מיד עם היוודע דבר מעצרה של סמנכ״לית הכספים של Huawei בקנדה. הסמנכ״לית נעצרה בחשד שהייתה מעורבת במכירת ציוד תקשורת לאיראן, והפרה בכך את עיצומי המערב. הקנדים בסין נעצרו, איך לא, בחשד לפגיעה בביטחון המדינה וריגול.
בסין, המונח ״פגיעה בביטחון המדינה״ רחב דיו שכמעט כל פעולה יכולה להיחשב ככזו. כתבתם ביקורת על המפלגה הקומוניסטית? אתם קשורים לארגון חדשות מערבי? עובדים בארגון זכויות אדם לא ממשלתי? תומכים בדמוקרטיה במדינה? הכול יכול להיכלל, אם הדבר יעלה בדעתו של הפקיד הרלוונטי, תחת הכותרת "פגיעה בביטחון המדינה".
דיפלומטיית חטופים יכולה להיות כלי לחץ יעיל, אבל היא גם פוגעת במדינה שנוקטת אותה. אזרחים זרים מבינים שהם עלולים לשמש קלף מיקוח בלי שעשו דבר, ולהיות פיון בסכסוך בין מדינתם ובין המדינה הזרה. בשביל מדינות כמו סין או טורקיה, שרוצות למשוך השקעה זרה, דיפלומטיית חטופים פירושה פגיעה כלכלית (מוגבלת).
דיפלומטית חטופים גם אינה תופעה חדשה. בימים עברו, מלכים ורפובליקות היו חוטפים או "מארחים" את יורשי העצר של ממלכות זרות כדי לאכוף – דרך איום אישי ביותר – את קיומם של בריתות והסכמי שלום. בחלק מהמקרים, לדוגמה ברומא, הנסיכים הצעירים חונכו כרומאים, מה שהבטיח יחסי ידידות גם כשהיורש יהפוך בסופו של דבר למלך. במקרים אחרים החטוף הוחזק בידיעה שאם מדינתו תפר את הסכם השלום – הוא יוצא להורג. ביפן תחת השוגון, שליטים מקומיים נדרשו לחיות בעיר הבירה אדו במשך תקופות ממושכות, וכשלא התגוררו באדו – נשותיהם ובניהם נותרו מאחור כבני ערובה. אם האב היה מורד בשוגון – כל שושלתו הייתה מושמדת.
היום נדמה שצעד כזה אינו רלוונטי. ברפובליקות אין חשיבות לאדם יחיד. כשמקבלי ההחלטות נבחרים באופן דמוקרטי, אין צורך לקחת כבני ערובה את יורשי העצר של בריטניה, כי כל ההחלטות מתקבלות בידי ראש הממשלה הנבחר. ובכל זאת, מדינה שחוטפת אזרח בריטי אקראי עדיין תוכל אולי לקבל בתמורה אזרח משלה או להוביל לשינוי בהתנהגות של בריטניה.
ניצן דוד פוקס | אנליסט גיאופוליטי, מגיש הפודקאסט "המשחק הגדול"
