אופיר דיין
עולם במבחן
יותר משלושים מדינות מרכיבות את פסיפס האזרחויות של כמאתיים החטופים בעזה. ברזיל וקזחסטן, הודו וטורקיה – עשרות אזרחים זרים או בעלי אזרחות כפולה, שנחטפו על ידי מחבלי חמאס ועימם אזרחים עזתים שחדרו לארץ בשבת השחורה של השביעי באוקטובר.
אי אפשר שלא לחשוב בחרדה על מה שעובר על כלל החטופים בשבועיים שבהם הם נתונים בידי המרצחים. האם הם מתחת לאדמה או מעליה? האם הם בטוחים? האם מספקים להם את המזון והתרופות הדרושים להם? על מדינת ישראל מוטלת האחריות לדאוג לשחרורם המהיר ולחזרתם לחיק משפחותיהם, אך ישראל אינה נושאת באחריות הזו לבדה. לכל אותן מדינות שאזרחיהן נחטפו יש חלק בעניין. רבות מהן הן בעלות השפעה גדולה על תנועת המרצחים, כמו טורקיה שבכירי חמאס יושבים בה דרך קבע, או דרום־אפריקה שמתגאה תדיר בעמידתה האיתנה לצד הפלסטינים.
הרשימה הזו כוללת גם מדינות התורמות כספים רבים לפלסטינים, בהן בריטניה וצרפת, שבשנת 2014 לבדה התחייבו לתרום לשיקום הרצועה סכומים של 32 מיליון דולר ו־50.5 מיליון דולר, בהתאמה. המדינות הללו, יחד עם שאר המדינות שאזרחיהן נחטפו, חייבות ללחוץ על חמאס לשחרר את החטופים בהקדם. לא מדובר בנקיטת צד בסכסוך הישראלי־פלסטיני בכלל ואף לא במלחמה הנוכחית בפרט, אלא בסוגיה הומניטרית, חוב בסיסי של מדינה כלפי אזרחיה.
נשיא רוסיה, ש־14 מאזרחי מדינתו נעדרים, לא רק שלא עמד לצד ישראל, אלא השווה בין המצור הישראלי על עזה למצור הנאצי על לנינגרד, ובין האכזריות של מתקפת חמאס הרצחנית למתקפת הנגד של ישראל. גם סין – עם שלושה נעדרים מקרב אזרחיה, ושלה קשרי מסחר ענפים עם מדינת ישראל – אכזבה קשות בתגובתה. המדינה שנתניהו היה אמור לבקר בה החודש, הגיבה למתקפת הטרור בקריאה לחזור ולדבר על פתרון שתי המדינות. וכאשר השליח הסיני למזרח התיכון דיבר עם גורמים רשמיים במצרים וברשות הפלסטינית, הוא הדגיש שמדינתו מוכנה לסייע בהפסקת אש ולאחר מכן תעניק סיוע הומניטרי לפלסטינים. אף מילה על סיוע לישראל לאחר מתקפת הטרור האכזרית.
האחריות על שלום החטופים מוטלת על אותן מדינות, ושום ביקורת על ישראל לא תנער אותן ממנה. את המסר הזה צריכה מדינת ישראל להעביר לקהילה הבינלאומית בכלל, ולכל אחת מהמדינות הרלוונטיות בנפרד. בראש ובראשונה עבור החטופים, אבל גם עבור הקהילה הבינלאומית עצמה. במהירות בלתי נסבלת עבר העולם מהזעזוע הראשוני לאחר הטבח האכזרי, לגינוי ישראל ותגובתה לטבח. כעת ישראל צריכה לוודא שהעולם מבין את חומרת המעשים הנוראיים שבוצעו פה בשביעי באוקטובר ושהשלכותיהם מטלטלות את החברה הישראלית, וביתר שאת כמובן את משפחות הנרצחים והחטופים.
אסור לנו להניח לעולם לטאטא מתחת לשטיח את הפשע הנורא שבוצע כאן בעיצומם של שבת וחג. לפשעים כאלה נגד העם היהודי ונגד האנושות צריך להיות תג מחיר כבד שהקהילה הבינלאומית כולה תגבה ממבצעי הפשע, תג מחיר שנקודת המוצא שלו תהיה תמיכה חד־משמעית בפעולותיה של ישראל למיגור חמאס.
כמו בשלל נושאים אחרים, גם בנושא יחסיה הבינלאומיים, בשוך הקרבות תצטרך ישראל לבחון מחדש מי הן בעלות בריתה ושותפותיה לדרך. המלחמה הזו חילקה את העולם לשניים – העולם הנאור, המזדעזע ממעשי חמאס ומגנה אותם בכל פה; והעולם החשוך, הבוחר בניסוחים פתלתלים יותר או פחות כדי להימנע מגינוי.
עם הקבוצה הראשונה נמנות ארה״ב, אוקראינה וטאיוואן; עם הקבוצה השנייה נמנות איראן, רוסיה וסין. אין ספק לאיזה מחנה ישראל שייכת ורוצה להמשיך להשתייך, אך ראוי שהיא גם תנהג בהתאם. אין הכוונה שעליה לנתק יחסים עם המדינות במחנה השני, אך ראוי לבחון מחדש את טיב היחסים עימן ואת מידת האמון שמדינת ישראל נותנת בהן.
כל זה, כאמור, יצטרך לחכות לזמן שבו התותחים יחדלו מלרעום. עכשיו, בעת הלחימה, חשוב שנפעל בשום שכל כאשר אנו מערבים מדינות זרות בדיפלומטיית המלחמה. כשאנו מבקשים ממדינות אחרות להתערב – בין אם בנושא החטופים ובין אם בנושאים אחרים – ראוי לשמור על פיכחון ומודעות מלאה מי תומך בנו, מי איתנו עם כוכבית, ומי אלה שאכזבו אותנו ולא עמדו לצידנו בשעתנו הקשה. גם את זה ראוי לזכור ולא לשכוח.
