אלוף במיל' יוסי בכר עזב ביום רביעי אחר הצהריים את מפקדת פיקוד הדרום בבאר־שבע לזמן קצר בלבד. סגן מפקד הפיקוד במילואים נסע לקיבוץ דביר שבצפון הנגב כדי להשתתף בקבורתה הזמנית של אימו, שנרצחה בשמחת תורה בקיבוץ בארי.
בכר השתתף בעצמו בקרבות הגבורה לשחרור קיבוצו, לאחר שקפץ מהמיטה עם תחילת המתקפה בשמחת תורה. לא היה לו זמן להתאבל השבוע. מיד אחרי ההלוויה שב לחמ"ל הפיקוד כדי להמשיך לתכנן את הפעולה הקרקעית בעזה, עם עוד קצין בכיר במיל', תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, שהיה בעברו ממפקדי חטיבת גולני ואוגדת עזה. זו רוח התקופה.
האם תהיה פעולה קרקעית של צה"ל ברצועת עזה? כל מי שמעורב בתכנון המלחמה מעריך שאין מנוס מכך. קשה לראות תסריט שבו מערכת הביטחון עומדת ביעדי המלחמה שהוכתבו לה על ידי הקבינט – דהיינו, מיטוט שלטון חמאס – ללא תמרון קרקעי בשטח הרצועה, שליפה של ראשי חמאס מהמנהרות וחיסולם.
זהו אתגר התכנון הגדול שהוטל על סגן מפקד הפיקוד בכר ומתכנן המערכה תמיר. המפתח שלהם יהיה שימוש בכוח רב מאוד מהאוויר, מהים ומהיבשה, עם אמצעים טכנולוגיים חדישים. בכל מקרה, יידרשו אורך רוח ושימוש בתחבולות רבות ככל האפשר.
האם הזמן שחולף עד למהלך קרקעי משחק לטובתנו או לרעתנו? במידה מסוימת, ככל שהתמרון הקרקעי יתמהמה, עצבי הכוחות יישחקו וכך גם הלגיטימציה הבינלאומית. רק השבוע כמעט אירע אסון מדיני, עם הטענה השקרית של חמאס על הירי כביכול של צה"ל על חצר בית חולים והרג אזרחים, כשלמעשה הפגיעה אירעה מרקטה של ג'יהאד איסלאמי.
השבוע השני למלחמה הוקדש להכנות לקראת המהלך הקרקעי. הדרג המדיני התחיל להכין את הציבור – כרגיל, על ידי הדלפות – לכך שלא יהיה מהלך של "זבנג וגמרנו". מיגור חמאס יכול לקחת חודשים ואולי אף שנים, ויימשך עד לניקוי כולל של השטח. לשם השוואה, ביהודה ושומרון לאחר מבצע חומת מגן ב־2004 נמשכו הפיגועים, והם הלכו ודעכו במשך שנתיים.
הקבינט הביטחוני המצומצם, הכולל את שרי המחנה הממלכתי, עבר על תוכניות הצבא בישיבה שהתקיימה ביום שלישי בלילה וארכה לא פחות מ־7 שעות. הוא עסק מעל לכול בקניית אורך נשימה מדיני שיידרש למבצע. הרכבת האווירית של מנהיגים, ובהם נשיא ארצות הברית, קנצלר גרמניה, נשיא צרפת וראש ממשלת בריטניה, נועדה לשדר לכל העולם בדיוק את זה: לישראל יש אור ירוק מהציר המערבי לפעולה קרקעית בעזה, על כל השלכותיה הקשות.
עם האמריקנים יש עוד עניינים רבים על הפרק – החל מאבטחת רכבת אווירית של תחמושת נדרשת, הכוללת כנראה גם אמצעי לחימה שארצות הברית לא סיפקה לישראל בעבר, ועד לתיאומים במסרי ההתרעה לאור הגעתן של נושאות המטוסים "פורד" ו"רוזוולט" אל האזור. המותג "ישראל" עבר ירידת ערך דרמטית בחודשים שחלפו, עד שכמעט קרס בשבועיים האחרונים. מבחינת הנשיא ג'ו ביידן, לא רק כושר ההרתעה של ישראל עומד כעת על הפרק, אלא גם המילה שלו למנהיגי איראן וחיזבאללה: Don't.
בשטח מול רצועת עזה נמשך המצוד של צה"ל ושב"כ אחר אחרוני המחבלים שנותרו בשטח מההתקפה שאירעה לפני כמעט שבועיים. ביום רביעי תפסו הכוחות מחבל מותש שנכנע בקלות. לבטח יש עוד כמה שמסתתרים פה ושם.
בדרום ניכרו באותו יום ההכנות לפעולה הקרקעית בכל מקום: נגמ"שים, תותחים מתנייעים, טנקים, (מכ"מים) ואינספור האמרים הדוהרים בין חממות ומטעים, עמוסים בתחמושת וגם במגשי פיצה ובשקים של "תן ביס". גם זה מרוח התקופה: עם ישראל מעטיר על חייליו אהבה ואוכל.
צה"ל מאמן ומחמש את הכוחות. לא פחות מ־350 אלף חיילים מגויסים למערכה לצד חיילי הצבא הסדיר. עד לשעת השי"ן הפיקוד מאשר תוכניות לאוגדות, האוגדות לחטיבות, מפקדי החטיבות למפקדי הגדודים, וכן הלאה.
תוך כדי כך נמשכה השבוע הכתישה האווירית של עזה, כדי להקל על כניסת הכוחות הקרקעיים בבוא העת. אלפי מטרות כבר הופצצו, יותר מב"צוק איתן" וב"שומר חומות" גם יחד. מרבית ההפצצות מנוהלות במרכזי אש ייעודיים במפקדת האוגדה במחנה רעים ובפיקוד הדרום בבאר־שבע. בכל אחד מהחמ"לים האלה נוכחים נציגי שב"כ, המשתתפים בזיהוי המטרות ונותנים אור ירוק לתקיפתן המיידית.
להבדיל ממבצעים קודמים, צה"ל אינו משגר פצצות סרק שרק נועדו להרתיע את התושבים על פי נוהל "הקש בגג". עם זאת, נציגי שב"כ ממשיכים להתקשר לתושבים בעזה ולבקש מהם לפנות בניינים, לפעמים אפילו שכונות, לפני הפצצות. בחלק ניכר מהתקיפות, המטרה אינה להשיג הרג מרבי, אלא התקיפה מכוונת ליעדים מסוימים מאוד ולהפחית ככל האפשר את הפגיעה בבלתי מעורבים.
ביום שלישי חוסל בטיל מדויק איימן נופל, מפקד חטיבות המרכז של חמאס ברצועת עזה, שנחשב למחוסל הבכיר ביותר מתחילת המערכה ועד כה. נראה כי בכירים אחרים נמצאים גם הם על הכוונת. נופל היה מספר 4 בהיררכיה הצבאית של חמאס ומפקד ישיר של פעולות ה"נוח'בה" – כוחות הקומנדו של חמאס – במעשי הטבח בקיבוץ בארי ובמסיבה בחניון רעים.
בימים אלה מנהל שב"כ שני חמ"לים מקבילים לציד ראשים בעזה. באחד המטרה היא לחסל את כלל אנשי חמאס בזה אחר זה, בכל הדרגים ובדגש על הבכירים ביותר. באחר מתמקדים במצוד אחר כל אנשי הנוח'בה שהשתתפו אישית במעשי הטבח בשטח ישראל, עד שנגיע לאחרון שבהם. לצורך זה מפוענחים כל הצילומים הרבים מכיבוש השטח על ידי חמאס.
כל פעיל חמאס שמופיע בתיעוד ימות או לפחות ייעצר, במוקדם או במאוחר, גם אם הפעולה תארך שנים. סופו יגיע, בדיוק כמו שישראל סימנה את מבצעי הטבח באולימפיאדת מינכן לפני יותר מיובל שנים. המצוד אחר משתתפי הטבח כבר התחיל בהפצצות בתיהם. בתוך כך נהרגו השבוע גם כמה מבני משפחתו של איסמאעיל הניה בהפצצה על ביתם ברפיח. במערכת הביטחון טוענים כי הם היו "פעילי חמאס", וכי לא מדובר בצעד ענישה בלבד.
אנשי חמאס שנעצרו בקרבות סיפקו לשב"כ בחקירותיהם מידע חשוב. הנחקרים עשויים לשפוך אור גם על השאלה הקשה מכול: מה עלה בגורל 203 הישראלים – מספר החטופים, נכון ליום חמישי – המוחזקים ברצועת עזה. מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל את העיסוק בחטופים תא"ל במיל' גל הירש. בצה"ל יש שתי מפקדות לנושא: האחת, בראשות אלוף במיל' ליאור כרמלי, עוסקת בקשר עם המשפחות. השנייה, בראשו אלוף במיל' ניצן אלון, אוספת מידע מודיעיני.
לחמ"ל הצבאי נוסף המאמץ המדהים של מיטב המוחות בהייטק הישראלי, שהתכנסו באקספו תל־אביב, ושם הם מפתחים יחד אמצעים שנועדו לסייע להשבת החטופים. אגב, מתכנן הלחימה הקרקעית של צה"ל בעזה, תא"ל תמיר, קרוי על שמו של סבו, משה דובדבני, הנחשב נעדר מהקרב בלטרון במלחמת השחרור במשך לא פחות מחמישים שנה, עד שקברו התגלה תחת השם "אלמוני" בבית הקברות נחלת־יצחק בתל־אביב.
אומנם חמאס וג'יהאד אסלאמי מחזיקים גם בנשים, ילדים, זקנים ובעלי אזרחויות מעשרים מדינות, ומבחינה הסברתית הללו מהווים נטל ולא רק נכס, אבל לקראת סוף השבוע הסתמן כי הסיכוי לשחרר חלק מהחטופים כמחווה הומניטרית, במעורבות מדינות ערביות, הוא נמוך. העובדה שישראל נעתרה לדרישת ארצות הברית להכניס לדרום רצועת עזה מזון ומים דרך מעבר רפיח ממצרים, מבלי שקיבלה אפילו אותות חיים מחטופיה (למעט אחת), נחשבת שנויה במחלוקת. בקבינט התנהל על כך ויכוח נוקב, אבל ישראל התיישרה לפי העמדה האמריקנית. ייתכן כי בנושא זה מתנהלים גם מגעים סמויים, הרחק מידיעת הציבור והמשפחות. ימים יגידו.
אחת המפקדות העמוסות ביותר של צה"ל בימים אלה נמצאת בכלל במחנה שורה הסמוך לרמלה. קשה להאמין, אבל גם שבועיים אחרי תחילת המלחמה עוסקים שם עדיין בזיהוי גופות של חללים – חיילים ואזרחים רבים – שרבות מהן הושחתו. על המשימה המזעזעת הזאת מנצח מפקד היחידה לזיהוי חללים ברבנות הצבאית יוסי כצנלבוגן, שלפני 23 שנה היה החייל הראשון בגרעין ההקמה של הנח"ל החרדי, ובחייו האזרחיים הוא גם קבלן בניין.
בזירה האזרחית הממשלה ממשיכה לגלות אוזלת יד, ולא היא שמובילה את מאמץ השיקום של היישובים המפונים בדרום, והשבוע גם בצפון. אחת הבעיות קשורה להחלטה שהתקבלה לפני כארבע שנים לבטל את המחוזות ברשות החירום הלאומית (רח"ל) במשרד הביטחון ולהעביר מתפקידם את מרבית אנשיה, לצד העברת האחריות לקשר עם הרשויות המקומיות לידי פיקוד העורף. הפיקוד, גוף צבאי, אינו מצטיין בהיבט הזה.
השבוע גם התברר לי כי שבועות אחדים בלבד לפני המלחמה נידון אצל שר הביטחון תרחיש של 400 הרוגים בעורף במקרה של מלחמה ביותר מחזית אחת – רחוק מאוד מהיקף האסון שקרה בפועל. איש לא נערך לאסון כזה.
בינתיים בגזרות מצפון
בזמן ההכנות לשלב הבא של המלחמה בדרום, המצב ביהודה ושומרון שקט רק לכאורה. כמות ההתראות מפיגועים שוברת שיאים, ויש להניח כי יהיו תכנונים שגם יצליחו בזמן שכוחות הקרקע יצאו לדרך. בינתיים, במאמצי הסיכול של צה"ל ושב"כ נהרגו יותר משישים פלסטינים ביהודה ושומרון מאז תחילת המלחמה.
ב"זירת ערביי ישראל" נמשך שקט כמעט מוחלט, למעט כמה הפגנות שהתפרצו ביום שלישי בערב כאשר ישראל הואשמה בהפצצת בית החולים בעזה. הן שככו כשהתבררה האמת.
שאלת־השאלות היא מה יהיה בגבול צפון – שבו היו השבוע עשרות חילופי אש, חלקם קטלניים, בין ישראל לחזבאללה, וירי רקטות אפילו על קריית־שמונה.
למרות ההתגרויות דבקה ישראל בכוונתה להימנע ממלחמה בשתי חזיתות מקבילות, אבל ההחלטה על חזית נוספת תתקבל בציר שבין ביירות לטהרן, ולא בירושלים. האם חסן נסראללה יעשה את הצעד שיגרום לישראל להגיב "אול־אין"? בינתיים גוברות ההערכות כי אילולא ההתייצבות המהירה של ארה"ב לצד ישראל, כמו גם המסר התקיף של ביידן וההפלגה של נושאות המטוסים, כבר היינו בעיצומה של מלחמה רב־חזיתית. איך יגיב חיזבאללה כאשר ישראל תתחיל את הפעולה הקרקעית ברצועת עזה? גם זאת אין לדעת בינתיים.
עד שיתבררו הדברים, ההכנות למלחמה נערכות גם בצפון, ושם יש לא פחות כוחות מילואים מבדרום.
"זאת מלחמה על הבית", אמר ביום שלישי הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, לאלוף פיקוד הצפון אורי גורדין ולמפקדי השטח. הפגישה נערכה על הרקע הצפוני הירוק, ובאפוד ההדוק של הלוי בלטה משקפת, כמו בימים שבהם פיקד על סיירת מטכ"ל.
"כל אחד הולך לעשות הכול, כולל סיכון חיים, כי זו ממש מלחמה על הבית, על האזרחים, על הריבונות שלנו, על ההרתעה שלנו, על החיים. אנחנו צריכים להגיע לזה שבכל מפגש יהיה ניצחון. אם חיזבאללה עושה טעות ותוקף – אז השמדה, השמדה, השמדה".
אחדות
בדרום המתח נותן את אותותיו. חלק מהמפקדים כבר חסרי סבלנות, הם מרגישים שבולמים אותם. גם בדרג המדיני לא הכול חלק, ושר הביטחון יואב גלנט משדר בדבריו שלא יאפשר להימנע מפעולה קרקעית בשום אופן.
אבל המורל בשטח גבוה. כל מפגש עם לוחמים ממחיש את זה, ומראה עד כמה התנתקו אלה שממשיכים בליבוי השסע גם בעצם ימים אלה. לוחמות עם לוחמים, דתיים עם חילונים, מינימום פוליטיקה. מי היה מאמין שבשמחת תורה עוד התקוטטנו מכל הלב על תפילה בלב תל־אביב? לפחות את האחדות כבר השגנו במלחמה הזאת.
