ישנם רגעים מכוננים בחייה של אומה הקובעים איך תראה בעתיד. רגעים אלו הנמתחים בין הטבח הנורא שהתרחש ב 7/10 ובין פעולות צה"ל וכוחות הביטחון, יקבעו אם נחיה כאן או לא. ייקח לנו זמן לרפא את הפצעים, יבוא הזמן לדרוש את התשובות. דבר אחד ברור כבר עתה: למדינת ישראל יש הזדמנות לטרוף את הקלפים, ליצור מתוך האסון מזרח תיכון חדש, להסיר איומים מדרום ומצפון, לחסל את הבאים עלינו לכלותנו. אנחנו חייבים את זה למאות ההרוגים, אנחנו חייבים את זה לילדות ולילדים שלנו, להורים שנחטפו, לעתיד מדינת ישראל.
באחד המפגשים המשותפים שקיימתי כחברת כנסת סיפרתי לחבר הפרלמנט עמו שוחחתי כי ההבדל ביני לבינו הוא שכאשר יגיע לבקר אצלי בבית חוץ מחדר האירוח וחדר הרחצה אראה לו גם איפה נמצא הממ"ד. להיות ישראלי, כך אמרתי, זה להכיר מקרוב את קולות סירנת האזעקות, להבין שכאזרח המדינה אתה חשוף לאיום קיומי. ובכל זאת דבר לא הכין אותי, אותנו, למתקפת הטרור הרצחנית שחווינו.
צריך להודות על האמת, מדינת ישראל במשך השנים לא באמת העניקה טיפול שורש לארגון הטרור הרצחני הזה, מה שהתרחש ב 7/10 הוא ה 11/9 הישראלי ומנקודת הזמן הזו מה שהיה לא יהיה. אני כותבת את הדברים לאחר עוד לוויה קשה בה השתתפתי. הסיפורים קורעי הלב אינם מרפים, ההורים שהתחבאו עם ילדיהם בבית ונרצחו לנגד עיניהם, הסבתא הקשישה שנחטפה לעזה, הבחורה הצעירה שיצאה מהמסיבה עם בן הזוג שלה ונגררה על ידי מחבלים תוך שהיא בוכה ומתחננת על חייה, זעקות השבר של ההורים המחפשים אחר ילדיהם הנעדרים, הקולות של בני עמי הלוחשים בשיחת הטלפון ומספרים שמחבלים נמצאים אצלם בבית. והקושי, גם היום שבועיים אחרי, בזיהוי גופותיהם של עשרות נרצחים. מי שביצעו את הפשעים הנוראיים הללו אינם בני אנוש, אני כותבת מדם ליבי ומקווה שאולי סוף סוף העולם הרואה את התמונות ושומע את הקולות, יבין עם מה מדינת ישראל מתמודדת.
לטבח ההמוני קדמו רק בשבועות האחרונים אירועים של השלכת מטענים, הפרחת בלוני ובקבוקי תבערה שהציתו את שדות החקלאים ביישובי העוטף, ירי חי. אירועים אלו מצטרפים לשורה ארוכה של פיגועים, אירועי טרור, חטיפת חיילים וירי טילים המתרחשים מאז הוקם הארגון ברצועת עזה ב 1987. אירועים שלא פסקו גם כאשר הפך החמאס בשנת 2007 לשליט הרצועה. בזמן שבעולם ראו בצעדות שהתקיימו על גבול ישראל בשנת 2018 זכות לגיטימית, ומתחו ביקורת על תגובת הצבא, ובאו"ם טענו כי ישראל מבצעת פשעי מלחמה, המשיך החמאס להתחמש ולתקוף את ישראל. את קולות ירי הקסמים על הדרום בעשרים השנים האחרונות אין ילד שלא מכיר. נסו לדמיין מדינה אחרת שהייתה מסכימה למציאות בה ילדיה ישנים לילות שלמים במקלט.
המדיניות שהובילה ישראל בעשור האחרון בראשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הייתה מדיניות של הכלה, תפיסה כושלת של הבנת המציאות. למעשה על אף שהבטיח נתניהו בשנת 2009 למוטט את שלטון החמאס, נמנע בפועל מלהוביל צעדי יוזמה התקפית, כך גם ההחלטה שהתקבלה לפני כחודש, אחרי הערכת מצב שהתקיימה בלשכת ראש הממשלה שלא להגיב על המהומות שהתרחשו בספטמבר האחרון. עכשיו נתניהו חייב להפוך את המילים הגדולות וההבטחות שהוא מפזר, למציאות. הטבח שבוצע חייב להוביל לשינוי כללי המשחק.
בפני ישראל עומדת עתה ברירה אחת, להיות או לחדול. עלינו לחתור עכשיו לסיום שלטון החמאס ברצועה והשמדת הארגון עד היסוד. תקיפת מטרות ופגיעה ביכולות צבאיות לא יתנו את המענה, אלא יקנו שקט לתקופה ויאפשרו לחמאס לחזור לסבב נוסף שיהיה אלים אולי אף יותר ממה שאנו חווים עתה. יש להוביל צעדים דרמטיים לניקוי הרצועה, להגיע להנהגה המדינית של החמאס, להכיר שמול אויב רצחני רק החזק מנצח. אזרחי ישראל נותנים גב מלא למהלך הזה, ייקח ככול שייקח, זו תהיה תמונת הניצחון.
