בפתח השבוע השלישי למלחמה בדרום, ובצל עשרה ימי לחימה בגבול הצפון, במערכת הביטחון מתאמצים שלא לשחק לידיו של נסראללה ולפתוח חזית לחימה מלאה נגד חיזבאללה בצפון.
בימי הלחימה הראשונים בחזית הצפונית, הגדיר צה״ל את חילופי האש בגבול כימי קרב. אולם, עם שישה הרוגים בצד שלנו וכ-40 הרוגים בצד הלבנוני, נראה שהשאלה היא לא האם, אלא מתי זה יתפרץ. ישנם שלושה תרחישים לפתיחת מלחמה בצפון:
1. החלטה מדינית.
הדרג המדיני מקבל החלטה לעצור את ימי הקרב בדרום, לנצל את המציאות הבינלאומית ולטפל בתשתיות הטרור של חיזבאללה. המשמעות תהיה הוראה לצה״ל לתת מכת פתע ולפתוח במלחמה. התרחיש הזה רחוק כרגע, משום שבדרג המדיני והצבא מדגישים שהאסטרטגיה שלהם היא התקפה בדרום והגנה בצפון.
2. תרחיש רב נפגעים.
חיזבאללה לא מפסיק לשגר טילי נ"ט במטרה לפגוע בישראלים. אך בסרטונים שהוא מפיץ נראה שהוא בוחר את המטרות היטב: מספר בודד של חיילים בעמדות תצפית. נראה שנסראללה נמנע במודע ממספר רב של נפגעים כי הוא יודע שזה יוביל לפתיחת מלחמה. לצד זה, לא בטוח שהוא שולט במאה אחוז במה שקורה בשטח, ומספיק פעיל אחד שיראה הזדמנות להרג רב ויפעיל. בתרחיש רב נפגעים, לישראל לא תהיה ברירה אלא לצאת למלחמה.
3. נסראללה מקבל הוראה מאיראן או נותן הוראה בעצמו.
השאלה הגדולה היא האם נסראללה יבחר לפתוח במלחמה ברגע שצה"ל ייכנס לעזה – ביוזמתו או בהוראה מטהרן. בתרחיש כזה נסראללה הוא זה שמחליט, וישראל היא זו שנגררת.
לצד הדיון בתרחישי פתיחת המלחמה, כדאי לדעת: אכן, חיזבאללה מחזיק באמל"ח רב – כבר פורסם בעבר שהוא יכול לשגר אלפי רקטות ביום. אך לצד זאת, נסראללה גם יודע ששיגור 4,000-5,000 רקטות ביום יהווה הכרזת מלחמה כוללת שתסתכם בהרס לבנון. הוא אולי היה רוצה לראות את לבנון נהרסת ולצייר את עצמו כמגן שלה, אבל אולי לא במצב הנוכחי, כשישראל מגיעה למלחמה מוכנה וכועסת. צה״ל של 6 באוקטובר הוא לא אותו צבא של 8 באוקטובר, ורק בגלל זה, יתכן שנסראללה ירצה להימנע מעימות.
