הטבח שעברו תושבי עוטף עזה הוא ללא ספק טראומה קשה ברמה הלאומית. סיפורי הזוועה של רצח ואונס -קשים מלהכיל. מספרי המתים והחטופים עולים על כל דמיון אפשרי. השכל אינו מצליח להבין את גודל המחדל, הלב אינו בשל להפנים לתוכו מספרים, תיאורים וברבריות בעוצמה כזו. מילים שיוצאות לאוויר העולם על מנת לתאר את האירועים הנוראיים, קורסות כמגדל קלפים. למשפחות ייקח שנים להשתקם, אם בכלל. סיפורי הגבורה העילאיים של נשים וגברים, חיילים וחיילות – שהצילו את עצמם, את משפחותיהם ואת היישוב כולו הם נחמה גדולה, סיפורים שיהדהדו שנים ארוכות קדימה ויהוו אבני דרך מוסריות ללכת בעקבותיהן.
אין ספק שהמחדלים לפני הטבח ובמהלכו וכן טיפול הרשויות לאחריו יתוחקרו עד תום לאחר המלחמה. אולם כבר עכשיו צפה במלוא עוזה שאלת לקיחת האחריות על ידי כל ראשי המערכת, הן הצבאית הן המדינית שבמשמרתם התרחש האסון הנורא. הרמטכ"ל, ראש אגף המודיעין וראש השב"כ לקחו אחריות מלאה על הכישלון. מרביתם הגדול של שרי הממשלה ובמיוחד ראש הממשלה – בחרו לשתוק.
שתיקה זו היא עוול ומהווה פגיעה קשה בעם ובתושבי העוטף שחוו ישירות את הזוועות.
חלק מן הציבור סבור כי אין לחפש אשמים כבר בשלב זה, ויש לחכות לסיום המלחמה. לקיחת אחריות בשלב זה לטענתו אינה מועילה ולכן אין להתעקש על כך. זו טעות. כדי להבין מדוע לקיחת אחריות בשלב הנוכחי בעיקר על ידי ראש הממשלה היא בעלת חשיבות גדולה ביותר לעתיד מדינת ישראל חשוב להבין מהי משמעותה של לקיחת אחריות אמיתית – ללא סייגים.
ללקיחת אחריות ארבעה היבטים שונים. ההיבט הראשון מתבטא באשמה שהיא הצד השני של מטבע לקיחת האחריות. בעל התפקיד מודיע לציבור שכשל, האשמה מוטלת עליו, ולכן אינו יכול להמשיך בתפקידו לאחר המלחמה. ההתפטרות דומה במובנים מסוימים לעונש שמוטל על נאשם במשפט.
ההיבט השני של לקיחת אחריות נועד להעביר את התפקיד לאדם אחר אשר יוביל לתוצאות טובות יותר לנוכח הכישלון. ההתפטרות בהיבט זה אינה ענישה אלא דרך למקסם את התוצאות בסיטואציה הרלוונטית.
ההיבט השלישי של לקיחת האחריות נועד לגרום לבעל התפקיד להסיר עננה כבדה מעל כתפיו. כל זמן שלא לקח אחריות, הציבור עלול לחשוב ששיקולים זרים מנחים אותו במלחמה עצמה. מרגע שלקח אחריות, חשש זה מוסר, דבר שיאפשר לו להתרכז כל כולו במהלכי המלחמה עצמה.
אולם ללקיחת אחריות על ידי ראש הממשלה בהקשר הנוכחי יש ממד נוסף וחשוב. דרישה ללקיחת אחריות במישור זה, לא נועדה למצוא אשמים למחדל והיא אינה דורשת התפטרות מידית בזמן המלחמה. לקיחת אחריות על ידי ראש הממשלה נדרשת בכדי לנסות לחבר מחדש את האמון שאבד כליל בין הציבור הכללי ותושבי העוטף לרשויות השלטון. לקיחת אחריות אינה חולשה, להיפך. היא ביטוי לרוח אנושית וככזו היא עשויה לחזק את העם. לקיחת אחריות אמיתית על ידי ראש הממשלה, בשפה ברורה ולא מעומעמת היא הודאה בפני הציבור כי יש משמעות למעשים, למחדלים ולתוצאות קטסטרופליות. היא נועדה להזכיר שיש נורמות כל כך בסיסיות שמנהיג נדרש לעמוד בהן. לקיחת אחריות באופן מידי מצהירה שתפקיד בכיר ככל שיהיה לא נועד לצבירת כוח, כבוד או עוצמה. לתפקיד יש משמעות. והמשמעות המרכזית ביותר היא הגנה על האזרח. ואם השגת מטרה זו נחלה כישלון חרוץ יש לבטא זאת במילים ברורות. הנהגה שאינה לוקחת אחריות מצביעה על כך שהיא רואה באזרח הפשוט כלי ואמצעי שתפקידו לשרת אותה ולא להפך. הנהגה שכשלה בצורה כה מהותית שאינה לוקחת אחריות – אינה מבינה את תפקידה.
הטבח הנורא ביישובי העוטף גרם לאובדן אמון מוחלט ברשויות השלטון. השבר הוא אדיר. איחוי השבר ושיקום האמון, לא יבוא רק דרך ניצחון במלחמה תהא הגדרת הניצחון אשר תהא. שיקום האמון אם הוא אפשרי בכלל, יבוא בראש ובראשונה עם אמירה פשוטה, צנועה וברורה של לקיחת אחריות על ידי ראש הממשלה – עוד לפני ועדת חקירה וללא ניסיון למצוא אשמים נוספים. לקיחת אחריות בדרך בה הלך דוד המלך במשל כבשת הרש בה אמר את המילים האלמותיות אך הפשוטות כל כך – חטאתי לה'.
