הפוסט שפרסמה גרטה טונברג בשבוע שעבר, בו הביעה תמיכה בעזה והתנגדות לישראל, עורר תגובות קשות בישראל ובקרב תומכיה בעולם. באתר מקור ראשון, פרסם אתמול אהרן אריאל לביא מאמר שמבכה את הנזק שעשתה טונברג – נערת הפוסטר של תנועת האקלים הפופולרית – לצד שלה (ובמובן מסוים גם שלו) כשבחרה לתמוך בפלסטינים (ובכך בחמאס) ולהתנגד לישראל. לביא מסביר כך את החלטתה של גרטה לתמוך ברעים בסיפור הזה:
"שורש הבעיה הוא שכמו תנועות רבות אחרות גם התנועה הסביבתית התמכרה לתעשיית הלייקים ותרבות הטיקטוק, בה פרסום ונראות הפכו לחשובים יותר מידע, רעיונות ויושרה. למרבה הצער, ההתמכרות הזו חזרה אלינו כבומרנג עם התמיכה בחמאס של טונברג שכאמור איננה מבוססת על רוע אלא בעיקר על בורות, שטחיות וחוסר היכרות עם העובדות. כמו ידוענים רבים החיים ברשת, נדמה שגם היא שגתה לחשוב שמיליוני עוקבים משמעותם אישור חברתי לכך שאתה מבין בכל נושא בעולם, ולכן ראוי גם שתביע את דעתך בכל נושא, גם אם אין לך שמץ של מושג לגביו".
ההסבר הזה ראוי וככל הנראה נכון חלקית, אבל לדעתי הוא לא מדויק. גרטה תומכת בחמאס מסיבה פשוטה: מזה שנים שכל תנועות השמאל מתערבבות זו בזו והופכות למין מיש-מש אחד גדול של אקטיביזם וכעס ושלטי רחוב. השם הרשמי לתופעה הזו הוא "הצטלביות" (intersectionality בלעז), מונח אקדמי להחריד שנולד בחטא באמצע המאה הקודמת ומאז טופח ונופח. העיקרון שעומד ביסודו הוא שהמאבק של כל תנועה פוליטית-חברתית מקופחת קשור בהכרח למאבק של כל תנועה אחרת. במילים אחרות, המאבק של שחורים והמאבק של נשים והמאבק של טרנסים והמאבק של הפלסטינים – הוא אותו מאבק. הסיבות לכך קלושות ותלושות, ויצחיקו את כל מי שיש לו שכל ישר ואין לו תואר מתקדם בלימודי מגדר או תאוריה ביקורתית של הגזע. בקצרה מאוד, התאוריה הולכת כך: קיימת בעולם מין קונספירציה של כוחות מדכאים (בדרך כלל לבנים וגבריים) שלעולם ינסו לשמר מצב של דיכוי אינסופי. ההגמוניה הזו לעיתים פועלת במודע ולעיתים כלל איננה מודעת להגמוניותה – היא מתקיימת באופן תמידי ופועלת באופן שווה נגד כל מאמץ חברתי לשנות את המערכת ובכך להפוך את סדרי הכוח בעולם.
זה נשמע משוגע וקונספירטיבי, אבל חרף חוסר ההיגיון המשווע, העיקרון הזה הוטמע היטב בציבור. כך, טבעי לחלוטין שפעילה למען אקלים תהפוך גם לפעילה למען עזה – כי זה אותו מאבק. לא בכדי, בתמונה המפורסמת של גרטה עם שלט תמיכה בעזה, העלמה שישבה מאחוריה אחזה בשלט שעליו כתוב "צדק אקלימי עכשיו" – לצד דגל אש"ף ואגרוף אדום-ירוק-לבן שמסמל את המאבק הפלסטיני. חמאס לא בדיוק ידועים במלחמה שלהם למען האקלים – יש שאפילו יגידו שכל הטילים האלה בטח לא מועילים מאוד לסביבה – ובכל זאת המאבק שלהם הפך לחלק מהבליל הגדול של אקטיביזם חברתי.
מאותה סיבה בדיוק קיימות תנועות אירוניות להפליא כמו "קווירים למען פלסטין", ששמן הגיוני בדיוק כמו "יהודים למען גרמניה הנאצית" או "כבשים למען זאבים". מה הקשר בין מאבק של צעירים עם רעיונות משונים על מגדר לרצון של חמאס לטבוח בכל גבר, אישה וילד יהודי? אולי גרטה תדע להסביר.
