דווקא עכשיו, רשת חנויות האופטיקה "עובדים עליכם בעיניים" קוראת לכם לא לראות את האויב ממטר, ולהגיע לרכוש אצלנו משקפיים. זו אומנם מודעה שלא ראיתי בטלוויזיה או בפייסבוק, אבל חי נפשי שראיתי כמה מודעות דומות. כי גם בתחומי השיווק והפרסום בישראל, יש, איך לא, קונספציה. אחח, הקונספציה. על קונספציה מדינית וביטחונית דיברו, ועוד ידברו רבות. אבל כעת בואו נתמקד בקונספציה הפרסומית, שלפיה בעתות מלחמה בישראל חובה להמשיך ולפרסם, אבל בסגנון מותאם למצב. פרסום שמוביל במקרים רבים למודעות שבהן המותג מציין שהוא מרכין ראש, ומזמין אתכם גם כן להרכין ראש לעבר הכיס האחורי של המכנסיים ולהוציא משם את הארנק ויאללה לקנות. זו גמלוניות מסוג אחד, פשוט יחסית.
יש גמלוניות מסוג אחר, מעורפלת, שבה המותג מציין שגם בזמנים של מלחמה צריך לקנות שמפו. ואנא מכם אל תנסו לנחש על אילו מותגים אני מדבר, ערבלתי בכוונה את הפרטים, זה לא הזמן להוסיף קיטוב בעם.
יש גם תת־גמלוניות שמנסה לחבר בכוח את המצב למותג, וכך היא מזמינה אתכם לרכוש נעליים כי מספיק כואב לנו הלב וכי למה שיכאבו גם הרגליים. בל נשכח גם את כל אלה שמוסיפים מבצע חצי קלאץ', שמזלזל באינטליגנציה של הקורא יותר מכמה שאנחנו זלזלנו באתם יודעים מה, נניח את זה בצד כרגע. אבל הבנתם את העיקרון. הציבור סופר רגיש, וכל מותג שמזייף – נענש, מצולמסך ועובר בין אנשי פרסום בווטסאפים ובפייסבוק.
עוד על המגרש: המפרסמים שפשוט מפרסמים. בלי התייחסות למצב, ועם פנייה לשכל הבריא של הקונה הפוטנציאלי. תרצה, תקנה, לא תרצה – הכול בסדר. מעין ענייניות מרעננת. ואחרונים חביבים: מותגים שממתינים שהמצב ישתפר, וכרגע לא מפרסמים דבר.
נו, מה דעתכם? בתקופה שבה לכל אזרח יש דעה ברורה לגבי מה צריך לעשות בעזה, ודאי יש לכם דעה גם כאן. בזמן שאתם חושבים, אומר לכם את דעתי. כן, אני מבין מותגים שמנסים "לרכך" את הפנייה לקהל היעד. לומר לו שאיננו חלילה רודפי בצע, אבל את הכספים יש לשחרר ואת המשק יש להניע ומה טוב יותר מהסטארטרים של משה מבית משה סטארטרים כדי להשיג את התוצאה הרצויה? הבעיה היא שהציבור חכם. הוא מריח בלופים מקילומטרים. בשנת 2023 מרובת ערוצי הטלוויזיה והרשתות החברתיות, כולנו ראינו כבר הכול. התוספת של המשפט המתנחמד גורעת, בניגוד ללימונים של השוק־מרקט שדווקא מוסיפים המון ודווקא עכשיו.
טוב לה לאותה חברה להיות זהירה ולחשוש משיימינג ציבורי. טוב לה לחשוב פעמיים ועשר פעמים לפני שהיא מקבלת החלטה לצאת לקמפיין או להעלות פרסומת. מה שהחברה כן יכולה לעשות, זה לפנות לקהל שלה בדיסקרטיות. לא מול כולם, אלא באופן אישי. כל חברה והקהלים שלה, בין אם זה במייל, בווטסאפ או בסמס. ושם אפשר לפנות בצורה יותר אינטימית, ולהגיד שהמצב לא קל ושאנחנו כאן למקרה שתרצה לקבל מידע או להתקדם לעסקה. אני מאמין שזו דרך מכבדת ושקולה, במיוחד אם היא מתבצעת בידי גורם אנושי ולא בידי מערכת לתפוצת מסרים המונית. איש מכירות, למשל. זה רלוונטי רק לחברות מסוימות, כמובן.
אבל גם אם יש כאן מנהלי שיווק שעדיין מתלבטים, אני גורס שאת הקמפיינים בגוגל יש להשאיר. זה דבר אחד להידחף אל פיד הפייסבוק או האינסטגרם המדמם והטרגי של ישראל 2023, או אל מסך הטלוויזיה שלה. אבל זה דבר אחר לגמרי להיות שם עבור הקהל כאשר הקהל מחפש אותך אקטיבית. שם גם נכון להישאר ענייניים וללא התנחמדות מיותרת.
ובכל זאת, איך נשארים במודעוּת של אנשים, דווקא עכשיו? עם תוכן שנותן קונטרה לזוועות. עם שמחה אמיתית, עם אחדות. כל העובדים של החברה במילואים? ספרו את זה לקהל שלכם. תראו להם את האחווה שהם חווים שם. זה ימבה לייקים. אם החברה שלכם מעורבת במיזם חיובי, סיוע או תרומות – כדאי לספר גם על זה. בעדינות כמובן, אף אחד לא אוהב שוויצרים. מה לגבי הומור? אפשר, בעדינות גם כן. אבל היזהרו מהפרת זכויות יוצרים, לא דומה הרשת המלאה בממים בכיכובה של רחל מאופקים למותג עוגיות שעושה את זה בלי ששילם לרחל את מה שמגיע לה. ומגיע.
זה הזמן למוטט את הקונספציה בישראל למודת המלחמות, ולהבין שאם אתם מנהלי שיווק של מותג שאין לו קשר ישיר למצב אז אין לכם סיבה להמציא חיבורים כאלו בכוח. ואם אתם לא רואים את זה, לרשת "עובדים עליכם בעיניים" יש אחלה דיל על משקפיים בשבילכם.
