היתה קונספציה, כולם אומרים. קונספציה צבאית קודם כל: סדר כוחות קטן. גדר חכמה. אמצעים אלקטרוניים. פתרונות הנדסיים. רואה-יורה. שרשרת מוצבים קטנים ליד כל ישוב שהפכה גדוד שלם של גולני לאוסף גדול של חוליות זעירות. כוננות מנומנמת. שאננות פושעת.
אבל עוד יותר קשה להכיר בקונספציה שעמדה מאחוריה, הקונספציה המודיעינית. חמאס מורתע. חמאס לא רוצה. חמאס לא יכול. "חמאס חבורה של ערסים", ענה קצין מודיעין לאחת התצפיתניות שהתריעה על תרגילים חמושים של חמאס ליד הגדר, "הם לא יעשו כלום". זאת התפיסה שהביאה להנחה שאם אנחנו לא שומעים באמצעי התקשוב את חמאס מתכנן מתקפה אז אין מתקפה, כי הרי לא יכול להיות שהערסים של חמאס למדו על איפול ומידור ובטחון מידע, ויש להם תכנית אסטרטגית ומשמעת טקטית, ובכלל, רמת חיילות של צבא, לא של ארגון טרור.
אבל מילא מודיעין איסופי, עוד יותר קשה להכיר בקונספציה של מודיעין מחקר, שאמור לייצר תפיסה מודיענית רחבה של כל פעולות האויב. זאת הקונספציה שהובילה לתפיסה של כל פעולות חמאס שאינן פיגוע ירי ממש כ"הפרות סדר" ולא כפעולות צבאיות. לא רק ההנחה שהתבדתה לפיה חמאס לא מסוגל לרמת התחכום של הסוואת פעולות תצפית וחבלה כהפגנות על הגדר, וכלל ה"תרגילים" שלו הם מעין מצעד תיאטרלי להגברת המורל, אלא התפיסה הכוללת יותר לפיה חמאס "מתמתן" ו"לוקח אחריות" בגלל שהשלטון האזרחי על תושבי עזה במשך 15 שנה הכריח אותו "להתבגר" ולכן אפשר לתת לו "מקלות וגזרים". כן כן, ככל שזה נשמע מופרך, ככה דיברו וחשבו על חמאס בצה"ל עד ה-7.10 (וככה מדברים בו על הרש"פ גם כיום). כי לצה"ל כידוע אין "אויב", "המנהרה היא האויב, לא החמאס" כמו שאמר לפני 6 שנים תא"ל במיל. גיורא ענבר.
אבל כמובן שהרמה הזאת של הקונספציה המודיעינית נגזרת מהקונספציה שעוד יותר קשה להודות בה: הקונספציה המדינית. זאת שמדברת כבר 30 שנה על ערבים קיצוניים וערבים מתונים, על "פלגים סוררים" ו"מבוגר אחראי", על "כתובת" אליה ניתן לשלוח את הבלגן שנקרא החיים במזרח התיכון ו"פרטנר" להסכם שלום, או לפחות הסדר מדיני, או אפילו רק הסדרה, או רגיעה, או הפסקת אש. "שקט יענה בשקט".
והרי כבר 30 שנה, מאז פסענו אל תוך ה"מזרח התיכון החדש" של רבין, פרס וביילין באוסלו, אנחנו מסתובבים סביב זנבנו במירוץ אינסופי אחרי אותם ערבים טובים ומתונים, ריאליים ומודרנים, שזנחו את העולם הישן של הקנאות הדתית, הכבוד השבטי והרצחנות החייתית לטובת האקדמיה, הביזנס וההייטק.
30 שנה מבטיחים לנו ראשי ממשלה, מהליכוד ומהשמאל, שהעם הפלשתיני הגאה חפץ אך ורק בהגשמתו העצמית כעם ממשפחת העמים, וברגע שנציע לו את עסקת הנדל"ן המקובלת עליו תקום מן המצולות אטלנטיס של המזרח התיכון, "המדינה הפלשתינית" לה יחלנו 2000 שנות, והיא תענה על שאיפותיהם הלגיטימיות של ה"מקומיים" הפלשתינים, היא תמחה מעלינו את כתם ה"נכבה" הנוראה שעוללנו להם כמעט על לא עוול בכפם והיא תעניק לנו אם לא את ה"שלום" הנכסף, אז לפחות "רגיעה ארוכת טווח". והחזון הזה ממש בהישג יד, רק "הקיצוניים משני הצדדים" מונעים ממנו בכח מלפרוח ולהתגשם.
ועל מה נשענות 30 שנות קונספציה עקובה מדם זו? על הקונספציה שהרבה יותר קשה להודות בה: הקונספציה התרבותית. הקידמה, "פרוגרס" בלע"ז. קץ ההסטוריה. אל תקרא לי עם. עולם ישן עדי יסוד נחריבה. כפר גלובלי של דיפלומטים בחליפות וסטודנטים בג'ינס שיחליף את המיתולוגיה האנכרוניסטית של התנ"ך, המולדת והלאום. ההייטק יגאל אותנו בקרוב, אם רק נקפיד למחזר, ומצעדי גאווה, ונישמר מ"הדתה" ואת מיכאל בן ארי שקורא לערבים "אומה רצחנית" ומזהיר מטבח בבארי וכפר עזה נעמיד למשפט על הסתה. כי הכללה זאת מהותנות, ומהותנות זאת גזענות. כי כל אחד יודע שאין דבר כזה "לאום". או "משפחה" או "מגדר". הכל ענין של חופש בחירה וחופש ביטוי, ולכן יש לסגור את ערוץ 14 שמאיים על הערכים היפים האלה.
אבל בקונספציה הזאת כבר לא יכירו. כי מי שיפתח את זה יצטרך לעסוק בקונספציה שהכי מסוכן לדבר או אפילו לחשוב עליה. הקונספציה הרוחנית. זאת שלמדה באוניברסיטה ויודעת שאין דבר כזה ארץ ישראל, כי אין דבר כזה עם ישראל, כי התנ"ך הוא אוסף סיפורים פולקלוריסטי מהמאה ה-2 לפנה"ס ואין כזה דבר באמת אלהים.
