שבוע שלם לא שמעתי מוזיקה, לא שיר ולא מנגינה. אף צליל לא נשמע מנחם, אף מילה לא החזיקה את קצה הכאב ואין קול שביטא את גודל האסון שאיים להטביע אותנו. נסיעות ארוכות העברתי בדממה, דרוכה לאזעקה או לאויבים בצידי הדרך, משחזרת מחשבות, נשטפת בתחושות. שבוע שלם לא שמעתי מוזיקה, כמו אבלים, כדי לא לעמעם את עוצמת המראות, כדי לא להשתיק את הדי דמי אחיי הצועקים מהאדמה.
בכל שנה בספירת העומר ובתשעה באב האיסורים הישנים על שמיעת מוזיקה לאורך תקופות ארוכות מעוררים בי אי־נוחות, נראים מכניים, הלכות מימים של גלות, כאלה שנכתבו הרחק מהאתוס הציוני ומגבהות הקומה הצברית. אך כשמתיך הרבים מוטלים לפניך, פתאום הם מתעוררים לחיים, ואין צורך לאסור על נגינה, מיותר לצוות שלא לשמוח, ברור כל כך למה לתלות את הכינורות לצידי נהרות בבל. במעמקי הזוועה הנפש מסרבת להטות אוזן לכיוון נחמה.
גם עולם המוזיקה נדם. ההופעות בוטלו בשקט, שירים שהיו עתידים לצאת אחרי החגים חזרו אחר כבוד למגירה, הבמות התרוקנו ואמני ישראל נפנו לקונן בלוויות. אבל ככל שעוברים הימים עולות מבין אפר חיינו מנגינות חדשות. בבתי החולים ובבסיסים, בבתי המלון ובחתונות חצי מאולתרות, נשמעת שירה שלומדת להמיר כאב וחידלון לרוח קרב ונחמה. עדיין אין מילים שיקיפו את האסון אבל מתוך כוחות החיים אמנים מצמיחים יצירות שמבקשות להיות הפסקול של מלחמת חרבות ברזל. אספנו כמה שורות מתוכן:
לא תירא / פאר טסי
שירדוף אותך החסד
כל ימי חייך תחייך
ולא תירא
כי השם איתך
גם אם תלך בגיא צלמוות
לא, לא תירא
מולדת / חנן בן–ארי
את היחידה המיוחדת
לעולם תהיי לי מולדת
גם על סף תהום
גם בתוך הגיהינום
את גן עדן
אני מאמין / אריאל הורוביץ
אני מאמין באמונה שלמה
שאלה השמיים ושזאת האדמה
כאן היה עבר פה יהיה עתיד
האמנתי פעם אני אאמין תמיד
חורף 23׳ / אודיה ואיזי
אנחנו הילדים
של חורף עשרים ושלוש
חמלה ששרפו לה את הבית
מוסר שערפו לו את הראש
בצער רב ויגון קודר
פתאום המנהיגים שלי הפסיקו לדבר
הרסו לי את השבת והמשיח מאחר
זוכרת שהימרנו על מתי זה ייגמר
לתמיד / עטרה אוריה
איך כל הזמן הזה
אני חיכיתי לסימן
שמישהו יעבור יציל אותי
תראי אותי עכשיו אני נשרף מגעגוע
ונשאר לי להציל רק את עצמי.
רצים לאש בלי להודיע
כאילו אין מה להפסיד
ואז חוטפים את הקליע
אני שלך
זה לתמיד
עם ישראל חי / מאי ספדיה
יש כל כך הרבה שאלות
מתי, איך ולמה אין תשובות?
אבל אנחנו נישאר פה
חזקים עומדים זקוף
כי למרות הכול אחרי הכול
ואין אולי
עם ישראל חי
שִׁבְעָה באוקטובר / איזי
עוד מוקדם לדבר על כל החברים שעזבו
אותי זה לא הזמן לקטר על פוליטיקאים
שגנבו אותי
נותן ללב לשחרר וזה לא בשביל
שיאהבו אותי
זה הדם היהודי שלי בוער זה הפייט על
הבית בו גידלו אותי
כל הראש שלי טרפת מדינה שלי
מותקפת ועוד אבא שרואה פתאום
ת׳בת שלו נחטפת
הבטן מתהפכת אז פותח ת׳סרעפת
נשמה שלי נשרפת והדרך, הדרך עוד
נמשכת
כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה
בוא תראה לי איפה כל השמאל הרדיקלי
בי־די־אס וגם שוברים ששש
לא עכשיו שום מילה סתמו ת׳פה ותנו
לצה״ל לנצח
תשמרי על הלב / יובל דיין
רק תסמכי על הלב הזה
רק תתרכזי בלבנות
כי אני מבטיח לשמור עלינו
אני לא אעזוב
