שבוע שלם שהתה משלחת חמאס חוץ ברצועת עזה. הם קיימו דיונים, נפגשו עם חבריהם מעזה ובעיקר שידרו משילות המגובה ברמה בינלאומית. הדיווחים על הסדרה מול ישראל מסמנים כיוון חיובי. גורם בחמאס שדיבר בסוכנות הידיעות הטורקית דיבר על רגיעה ארוכת טווח של חמש שנים, שתסוכם בסוף החודש.
בתמורה להפסקת טרור העפיפונים ובלוני התבערה, יקבלו בעזה הקלות במעברים הישראליים כרם שלום וארז ואת הגדלת מרחב הדייג ל-12 קילומטרים. מהצד המצרי הסוכריות נדיבות יותר. פתיחת מעבר רפיח באופן רציף ושימוש של תושבי עזה בנמל הימי ובשדה תעופה בחצי האי סיני.
סוגיית השבת החללים והשבויים הישראלים, שנמצאים בידי חמאס, נתונה במחלוקת. הדיווחים המדברים על סיום הסוגיה במסגרת העסקה, כנראה אופטימיים מידי. בארגון מבינים שמדובר בקלף החזק ביותר שלהם במשא ומתן מול ישראל, מחזיקים אותו צמוד לחזה ולא ממהרים לשחרר.
בסבב העימות הנוכחי בין ישראל לחמאס, איבד הארגון העזתי כעשרה אחוזים מיכולותיו המבצעיות. לפחות 160 פלסטינים, חלקם פעילים בארגון, נהרגו כתוצאה מפעילות טרור סמוך לגדר. תמונת הניצחון שבה מנפנפים ראשי חמאס, שוב ספוגה בדם. את ארגון הטרור העזתי שמחזיק בתושבי הרצועה כשבויים, זה לא ממש מעניין.
סלאח אל-ערורי, המחבל ששוחרר בעסקת שליט והוגלה לחו"ל, לא חלם שישוב לרצועת עזה בחיים. אבל בחסות מצרית ובהבטחה ישראלית שלא לפגוע בו, הוא נכנס אליה, ואפילו שידר מסר של אחדות. אחדות פלסטינית נגד "הכיבוש הישראלי". בכינוס שהתקיים בעזה לפני צאת המשלחת אמר אל-ערורי כי "סיום הפיצול, וגיבוש תוכנית לאומית אחידה להתנגדות נגד הכיבוש הוא תנאי שלא נוותר עליו לעולם".
אבל אחדות לאומית פלסטינית, היא הדבר הכי רחוק מהמציאות בימים אלו. יושב ראש הרשות אבו מאזן, התנגד ליוזמה המצרית לפיוס ורגיעה. הוא ובכירי הרשות ראו בתוכניות השיקום עתירי המזומנים שיונחתו על עזה כתחילת חלום המדינה הפלסטינית וראשית מימוש עסקת המאה של טראמפ, הידועה לשמצה בראיה פלסטינית.
בקהיר רצו מאוד ועדיין מעוניינים בשיבת הרשות הפלסטינית לעזה. באמצעות הסכם פיוס פנים-פלסטיני האמינו שיצליחו להחזיר את מנגנוני הביטחון הפלסטיניים למעברים, ולהקים ממשלת אחדות פלסטינית שתשוב לשלוט ברצועת עזה. אבל חמאס ופתח הניצים, סרבו להסכים. המחלוקות הכבדות שבסיסן בשנאה יוקדת מאז אותה הפיכה אלימה שביצע חמאס ב-2007, לא הצליחו להוביל לפיוס.
כאשר הדיווחים על הסכם המתגבש הפכו לרציניים יותר ויותר, אבו מאזן יצא לקטאר כדי לחבל בה. קטאר, שאמורה להיות אחד הגורמים המרכזיים בתשלום על שיקום עזה, טרם קיבלה החלטה סופית בעניין. הרשות הפלסטינית בונה על הספק הזה כדי לשבש את התוכנית המצרית. העימות בין א-סיסי לאבו מאזן מוחשי.
הרווח המשמעותי מבחינת חמאס, הוא הכרה בינלאומית ולגיטימיות שלטונית של הארגון בעזה. ישראל מוכנה לבלוע את הצפרדע הירוקה של חמאס, למרות שמדובר למעשה בארגון פרוקסי הנתמך על ידי איראן. במדרג האיומים הביטחוניים הזירה הצפונית והמציאות החדשה שמתפתחת בסוריה, מטרידה כנראה יותר את מקבלי ההחלטות בישראל.
