שלושה שבועות לתוך המלחמה, אנחנו עדיין שרויים בתחושת ערפל ותסכול שהולך וגובר. יש חלקים רבים בתמונת המציאות שאנחנו יודעים עליהם בערך כלום. ולא חלקים זניחים, אלא שאלות שבליבת המצב. בראשם הוא המשא ומתן לשחרור החטופים המתנהל בתיווך קטארי. מי מנהל את המו"מ? איך הוא מתנהל? איפה? לא ראינו אפילו לא תמונת יח"צ של המשתתפים. כלום.
וזה מוזר. כי על פניו, קטאר היא מעצמת תקשורת, ולכאורה יכולנו לצפות לכיסוי תקשורתי צמוד. אבל לא. אל־ג'זירה, ערוץ הבית הקטארי, פרוש ברחבי העולם ומשדר מישראל, מעזה ומלבנון 24/7. כל אמבולנס הפורק פצועים בעזה מתועד בקלוז־אפ שובר לב, כל תקרית במחנות הפליטים ביו"ש מצולמת בזמן אמת. אבל כשזה מגיע לסיקור מבית – יוק. אין ולו תמונה אחת מדיוני המו"מ הנערכים בדוחא.
תאמרו אולי, עניין של אבטחה. התשובה היא ממש לא. העובדה שאל־ג'זירה אינו מכסה את מה שנעשה מבית איננה מקרית. היא חלק מהדי־אן־איי שלו. קטאר איננה דמוקרטיה, וערוץ אל־ג'זירה בנוי מראש כך שהוא יכול לדווח מכל העולם ולהעביר ביקורת על כל העולם, אבל לא על הבית. לא על בית המלוכה הקטארי או על מדיניות הממשל. שום דבר לא יוצא משם, אלא אם מדובר באירוע יח"צ מפונפן כמו המונדיאל. דמוקרטיה? פתיחות? לא בבית ספרנו. חשאיות היא שם המשחק.
שאלת מיליון הדולר היא כיצד מתקשרת בפועל צמרת חמאס בדוחא עם הזרוע הצבאית בעזה. במה הם משתמשים? יוני דואר? שליחים נושאי איגרות? טלפונים לווייניים עם הצפנה בלתי שבירה? ואולי שילוב של כל אלה?
אז מה כן יש? בעיקר הודעות דובר של משרד החוץ הקטארי, הדוקטור מג'ד אל־אנסרי. אבל ההודעות האלו כוללות בעיקר דברי שבח לאמיר קטאר וציטוטים נבחרים מדבריו מדי יום, לפעמים גם פעמיים ביום. ואם תפתחו את הטוויטר של משרד החוץ הקטארי, תראו שחלק לא מבוטל מהודעות הדובר הן גינויים לישראל. כולל האשמתה בהפצצת בית החולים אל־אהלי בעזה. כן, ההודעה הזו עדיין נמצאת בטוויטר של משרד החוץ הקטארי, אף שחלפו מאז כבר עשרה ימים, והעולם השתכנע שלא ידה של ישראל בעניין. וזה לא שמישהו שכח למחוק את הציוץ.
מה שמוביל אותנו לשאלה מי בעצם יושב שם בדוחא, סביב שולחן המו"מ. אנחנו הרי לא שם, וגם האמריקנים לא יושבים עם חמאס סביב אותו שולחן. מה שיש לנו בעצם הוא ערוץ תקשורת אמריקאי־קטארי, שבמסגרתו המתווך הקטארי יושב עם צמרת חמאס בדוחא וחותך גורלות. ובסוף אנו שומעים את מזכיר המדינה אנתוני בלינקן מודה לו על מאמציו.
ממה שידוע בכל זאת, מי שנמצא בחדר מצד חמאס הוא איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס. איתו יושב בחדר השליח הקטארי לעזה, מוחמד אל־עמאדי. מי עוד, מעבר לשניים הללו? אף אחד לא באמת יודע.
החטופים של פוטין
אריאל אדמוני, חוקר קטאר באוניברסיטת בר־אילן, מנסה להשיב על השאלה הזו. "החשאיות", הוא אומר, "היא מרכיב עקרוני בהתנהלות הקטארית. מעגל שותפי הסוד בדרך כלל מצומצם ביותר. אם אני צריך לעשות ניחוש מושכל, הייתי מעריך שיושבים בחדר המו"מ ראש הממשלה מוחמד בן־עבד א־רחמן בן־ג'אסם אל־ת'אני, ושר החוץ הקטארי. אולי גם ראש המודיעין הקטארי. הרציונל פשוט", מסביר אדמוני. "ראש הממשלה הוא לא רק הבכיר ביותר, הוא בראש ובראשונה איש אמונו של האמיר. ועל מעורבותו במשאים ומתנים קודמים אפשר להקיש מתמונה שפורסמה לאחרונה, ובה הוא נראה לצד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בעקבות מו"מ להשבת ילדים אוקראינים חטופים מרוסיה".
במהלך השנה האחרונה נעלמו עשרות אלפי ילדים אוקראינים. בדיעבד התברר כי הם נלקחו על ידי כוחות הצבא הרוסי לרוסיה, בנימוק שהם התייתמו או שהוריהם נעלמו ואינם יכולים לדאוג להם, והושמו במוסדות ומחנות מיוחדים לילדים. באוקראינה קמה צעקה גדולה בטענה שהילדים נחטפו. ב־16 באוקטובר השיבו הרוסים לאוקראינה ארבעה ילדים, בעקבות משא ומתן בתיווכה של קטאר.
למה זה מעניין? מכיוון שהסבב הראשוני הזה הוגדר על ידי המתווכים הקטארים כפיילוט לקראת השבתם של לא פחות מ־20 אלף ילדים אוקראינים שנמצאים כעת ברוסיה. ואם כך, אפשר אולי לזהות קווים מקבילים של טכניקת המו"מ הקטארית גם במקרה של חטופי עזה. ואולי שני הסבבים הראשונים של החזרת החטופות גם הם סוג של פיילוט לקראת שובם של יותר ממאתיים חטופי חמאס. בכל מקרה, אפשר לקוות שזה המצב.
מקבילה נוספת ומעניינת לא פחות היא העובדה שהילדים האוקראינים הוחזרו לאחר שבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג הוציא צו מעצר לפוטין והאשים אותו ואת נציבת הילדים העליונה ברוסיה בגירוש בלתי חוקי של ילדים אוקראינים לרוסיה. נקודת ההשקה במקרה הזה היא חווֹת הדעת של בכירי המשפטנים בעולם, שקבעו כי מעשי הטבח והחטיפה של חמאס הם פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בית הדין הבינלאומי הפלילי כבר הודיע שפתח בבדיקה בעניין.
אם נחזור לתפקידו של ראש הממשלה הקטארי במו"מ, נראה שהניחוש המושכל של אדמוני הוא כמעט בגדר עובדה. ביום רביעי התייצב ראש ממשלת קטאר מול המיקרופונים באופן חריג ביותר, כדי לומר שישנה "פריצת דרך מסוימת במשא ומתן לשחרור חטופים מרצועת עזה". הוא הביע ציפייה "לראות בקרוב שחרור של חטופים נוספים מהשבי ברצועה", ובאותה נשימה גינה את "ההצהרות של כמה בכירים ישראלים שמאשימים את קטאר", אך נמנע מלפרט. ההאשמות הללו התייחסו לכך שבאמצעות שיטת המזוודות שהזרימה כסף לחמאס, מינפו הקטארים את שיטת הפרוטקשן הלקוחה מן התחום הפלילי והפכו אותה לכלי מדיני. מדינת ישראל, שקיוותה לקנות שקט, נכנעה לשיטה, שדרכה הוזרמו במהלך השנים מיליארד וחצי דולר לחמאס. ואז השקט התפוצץ לה בפרצוף, בשבעה באוקטובר. בכל אופן, בעקבות התלונה של הקטארי מיהר ראש המל"ל צחי הנגבי לפרסם ציוץ משלו ובו כתב כי הוא "שמח לומר שקטאר הופכת לגורם חיוני במציאת פתרונות הומניטריים", וכי "המאמצים הדיפלומטיים של קטאר בשלב זה חיוניים".
ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט לא אהב את הציוץ של הנגבי. "ממשלת ישראל שוגה שגיאה מוסרית ומעשית חמורה", כתב ברשת X (טוויטר לשעבר). לדבריו, קטאר אינה "שותפה חיונית לפעולות הומניטריות ודיפלומטיות, קטאר היא האויב עצמו. קטאר מממנת, מסייעת ומתחזקת את ארגון הטרור חמאס־דעאש. מטרת ישראל המוצהרת היא השמדת חמאס, מטרת קטאר היא הפוכה בדיוק: הצלת חמאס. איך נוכל להשמיד את האויב אם אנחנו מחלקים מחמאות לספונסר הראשי שלו, למען השם?"
מסרים מהמנהרה
קטאר היא נסיכות זערורית, אבל עשירה מאוד. בכוח הונה היא בנתה לעצמה השפעה דיפלומטית וכלכלית החורגת ממידותיה באמצעות רכישות מתוחכמות בבירות אירופה. כמו מגדל השארד בלונדון וקבוצת הכדורגל פריז סן־ז׳רמן. בעודה מגינה על עצמה באמצעות אירוח קבוצות טרור אסלאמיסטיות ותמיכה בהן, היא הפכה אותן לנשק פוליטי ושיסתה אותן במשטרים בעולם הערבי, בעוד ערוץ הבית אל־ג׳זירה משמש לה מכפיל כוח. במקביל בנתה מערכת יחסים עם טורקיה, ארה"ב ואיראן. היא מוגנת מאיראן על ידי בסיס אמריקני ששוכן בשטחה, ובו זמנית משמשת כמתווכת בין ארה"ב לאיראן במשבר הגרעין. כאשר לפני שנים אחדות הטילו עליה מדינות המפרץ חרם בגלל טנגו הטרור הזה, היא נחלצה ממנו בעזרת יבוא חקלאי מטורקיה והרבה כסף. כעת היא בעמדת המתווכת בין ארה"ב לחמאס, כאשר היא זו שמימנה והזינה כל השנים את המפלצת.
האיש שמסייע לממן ולתחזק את חמאס בשנים האחרונות, הוא הבכיר הקטארי השני שידוע כי הוא יושב סביב שולחן המו"מ, הלא הוא השליח לעזה מוחמד אל־עמאדי, שהפך כמעט לדמות קאלט בעזה. הוא בן לאחת המשפחות המובילות בקטאר, משפחה עתירת נכסים שעוסקת בעיקר בנדל"ן. בבורסה של קטאר היא השנייה, גם אם בפער, בגודל השקעותיה אחרי משפחת המלוכה.
האם במשך השנים שבהן מדלג השליח אל־עמאדי בין דוחא לעזה הוא השכיל לבנות רשת שמאפשרת לו גם כעת לתקשר איכשהו עם הזרוע הצבאית של חמאס, או שהתפקיד הזה שמור אקסקלוסיבית לאיסמעיל הנייה, המתגורר זה שנים בקטאר? זו שאלה מורכבת ביותר. למרות בכירותו, כלל לא בטוח שהנייה הוא אכן איש הקשר לזרוע הצבאית של חמאס בעזה. כפי שפרסמנו מוקדם יותר השבוע, ב־7 באוקטובר הוא בכלל היה בדרכו לעלות על מטוס מדוחא לביקור מדיני בבגדד. רק כאשר החלו להגיע הדיווחים מעזה הוא סב על עקבותיו ושב למשרדי חמאס בדוחא. שם הוא תועד בווידאו, יחד עם בכירי חמאס האחרים המתארחים בדוחא, כשהם יורדים על ברכיהם בתפילת הודיה על הטבח. ואם לוקחים בחשבון את הדם הרע בין הנייה ליחיא סינוואר, לא מופרך לחשוב שראש הלשכה המדינית של חמאס היה בכלל מחוץ ללולאה.
יש עוד שאלות רבות סביב המו"מ בדוחא. חלקן עקרוניות וחלקן טכניות, מה שעושה אותן לא פחות מעניינות. שאלת מיליון הדולר היא כיצד מתקשרת צמרת החמאס בדוחא עם הנהגת הזרוע הצבאית של חמאס בעזה. עם יחיא סינוואר, מוחמד דף ומרואן עיסא, השלישייה שיושבת עמוק במחילות. כיצד בכל השנים הללו, קמצוץ ממה שעובר בתקשורת הזו לא מיורט בידי יחידה 8200 או על ידי המצרים או האמריקאים? במה הם משתמשים? יוני דואר? שליחים נושאי איגרות? טלפונים לווייניים עם הצפנה בלתי שבירה? ואולי שילוב של כל אלה?
גיא אביעד, מחבר הספר "לקסיקון חמאס", אומר שהוא איננו מתיימר לדעת אילו פתרונות טכנולוגיים פיתח החמאס לצורך העניין. אבל, הוא מציין, העובדה היא שגם לאחר שלושה שבועות של הפצצות, התקשורת החמאסית פועלת כסדרה, והכתישה האווירית היא לא מה שיפיל אותה. להערכתו של אביעד, מערך התקשורת שמאפשר העברת מסרים בין דוחא לעזה גם בשיאן של ההפצצות מן האוויר, הוא שילוב מתוחכם של הייטק ולואו־טק. "הם כנראה משתמשים בעיקר בטלפונים לווייניים", הוא אומר, "שמהווים אתגר טכנולוגי משמעותי לחדירה ופיצוח. לכן אני מעריך שחמאס עובד בשיטה של חיבור בין מערך אנושי וטכנולוגי של העברת הודעות. לא מן הנמנע שבמקרים מסוימים הם עובדים בשיטה הכי פרימיטיבית בעולם, שבה איש אמונו של יחיא סינוואר מקבל ומעביר מסרים. לכן קשה כל כך לעלות עליהם".
צמרת חמאס, מסכם אביעד, "מורכבת מאנשים חכמים, מנוסים ואכזריים. זה ארגון שלומד ומיישם כל הזמן, ועם הניסיון שצברו בשלושים השנים האחרונות, הם מתוחכמים לא פחות מאלופי צה"ל".
