אירועי המלחמה הקשים, מציפים, בין השאר, תובנות שונות בנוגע לזכויות הביטוחיות בחסכונות הפנסיוניים שלנו. מטבע הדברים, רבים מהפצועים וההרוגים הם עמיתים בקרן פנסיה או מחזיקים בביטוחי חיים, וספק אם כולם מודעים לזכויותיהם.
חשוב לציין כי מקרה מוות שאירע בזמן מלחמה אינו פוגע בזכויות השארים, גם אם יקבלו פיצוי כספי מגורם אחר. על פי החוק, בן או בת זוג של הנפטר יקבלו 60% מהשכר הקובע לכל ימי חייהם, ויתומים זכאים לקבל 40% מהשכר הקובע עד גיל 21. מי שמחזיק בביטוח חיים זכאי למלוא סכום הביטוח, שישולם למוטביו או יורשיו, וזאת ללא קשר לפיצוי כזה או אחר שיתקבל.
המציאות הנוכחית היא תזכורת כואבת לחשיבות של אימות ועדכון הנתונים בחסכונות הפנסיוניים ובביטוחי החיים (כולל קרנות ההשתלמות וקופות הגמל), בעיקר הגדרת המוטבים והצורך לוודא שהם עדכניים ותואמים את רצון המבוטח.
אחת הדוגמאות לכך היא עמיתים צעירים בקרן הפנסיה, שהסטטוס שלהם אינו מותאם למצבם המשפחתי: לכיסוי לשארים יש עלות כספית, שנגבית על חשבון החיסכון בקרן הפנסיה. מכיוון שרווקים אינם זקוקים לביטוח שארים בקרנות הפנסיה, קיימת אפשרות עבורם לוותר על הכיסוי, ולעדכן את הקרן לאחר החתונה כדי להחזיר את כיסוי השארים לתוקף. הבעיה היא שמבוטחים רבים אינם זוכרים לעדכן את הקרן לאחר השינוי במצבם המשפחתי. אומנם על פי התקנות, אחרי שנתיים ממועד הוויתור על כיסוי השארים הוא נכנס לתוקף באופן אוטומטי (אלא אם כן דורשים להמשיך ולוותר עליו), אבל במשך אותם שנתיים הסטטוס המשפחתי יכול להשתנות ולמעשה אין לשארים כיסוי.
לפי תקנון הקרן, אם טרם חלפו שלושה חודשים משינוי הסטטוס – חתונה או לידת ילד, האלמנים והיתומים עדיין זכאים לפנסיית שארים, אף שהקרן לא עודכנה. אולם במקרים שבהם עברו שלושה חודשים (וטרם חלפו שנתיים ממועד הוויתור על פנסיית השאירים – שאז הוא מתחדש אוטומטית), אין כיסוי למקרה מוות והשארים לא יהיו זכאים לפנסיית שארים.
בהזדמנות זו, שנכפתעה עלינו בנסיבות קשות, כדאי לבחון את ההתאמות הנדרשות ככל שישנן, ולוודא באופן עצמאי או בעזרת איש מקצוע אמין את הצורך בשינויים.
