מערכת ההפעלה של מדינת ישראל משתנה לנגד עינינו. התרגלנו לכך שהמדינה מנוהלת על ידי מוסדות ותיקים ולרוב גם עייפים, או על ידי פוליטיקאים שהראש שלהם נמצא בסקר הבא יותר מאשר בשיקולים אחרים שאמורים להתוות להם את דרך קבלת ההחלטות. ספינים, ״ניהול״ משרדים, חבר מביא חבר, ומערכת הפעלה איטית הביאו אותנו לא מוכנים מספיק לטיפול באירוע המתגלגל שאנחנו נמצאים בו מאז טבח שמחת תורה.
בשבעה באוקטובר הריבון התעורר. אנחנו, אזרחי ישראל, תפסנו פיקוד. החיילים, בנינו, אחינו וקרובינו הגיעו לשטח וחתרו למגע. אזרחים טובים מיהודה ושומרון, הייטקיסטים, אחים לנשק, השומר החדש, לב אחד, אנשי הסברה והייטק ועוד הרימו מבצעי חילוץ, חמ״לים וטכנולוגיה במהירות האור. חלק כבר חובר למערכות המדינה, לפחות איפה שהיה רצון טוב.
שכחנו כמה מסוכן פה. שכחנו שמדינה יהודית איננה מובנת מאליה, ושעדיין צריך להילחם עליה. שכחנו שצבא העם, האזרחים כולם, הם הסוד של החוסן האזרחי של המדינה. לא מינפנו את היכולות של ישראלים רבים לבנות מערכות מודרניות שיודעות להילחם באויבים פיזית ותודעתית. לא מינפנו את ההון האנושי המתפתח של החברה האזרחית הישראלית.
כיזמים וכמשקיעים, רובנו הקמנו סטארטאפים, חברות ומיזמים, וגם תרמנו לחברה בארגונים אזרחיים. אבל צריך להכיר בכך שאולי השארנו את גורל המדינה לאותם מוסדות וצורת חשיבה, שבשבעה באוקטובר למדנו על בשרנו שהם כבר לא מסוגלים להתמודד עם הקצב והמורכבות של העולם החדש. בעולם העסקי, כשחברה עוברת שלב (למשל, מונפקת בבורסה), היא מתמודדת עם אתגרים חדשים ומורכבויות חדשות שלפעמים דורשים שינוי גישה או הובלה. מדינת ישראל עברה את השלב הזה בהגיעה לשנתה ה־75. ואנחנו, כולנו, פספסנו את זה.
במאה הנוכחית, מדינות עם חוסן אזרחי ינצחו. מדינות שיבנו מערכות שיודעות לעבוד במהירות האינטרנט, בשיתוף פעולה חוצה מגזרים וחוצה יבשות, ישגשגו ויוכלו להגן על אזרחיהן. בעידן שיח הזכויות, אזרחי ישראל אכן לקחו אחריות בשעתה הגורלית של מדינתם. בעידן האינדבידואליזם, אזרחי ישראל והעולם היהודי הפגינו במעשים שכל אחד מאיתנו הוא שומר אחי ואחותי. כל אזרחי ישראל יכולים להיות אליטה משרתת. יש לנו את זה בתוכנו. רק צריך לבוא, להתייצב ולשרת. להיות בין המשרתים והמשלמים, אלו שלוקחים אחריות על מדינת ישראל והעם היהודי כולו. מי שעובד ומשרת ביחד, בסוף גם יודע לחיות ביחד.
לא נמתין עוד למישהו ״בקצה המסדרון״ שיגיד מה צריך לעשות, או מי אחראי. עלינו לאמץ את גישת הסטארטאפ ניישן, שבה כל אחד מאיתנו הוא יזם, והמטרה הכללית היא הצלחתה של המדינה והצלחתו של העם. אנחנו, האזרחים, יוזמים. מי בהכנת אוכל לחיילים, מי בהבאת ציוד מחו״ל, מי בהקמת והפעלת חמ״ל. אותה יכולת ליבה שהפכה את ישראל למפורסמת בעולם כאומת הסטארטאפ – היא התשובה שלנו להצלחה כמדינה. בעתיד יהיה על המדינה ללהק את היוזמות והאחריות האזרחית, לבנות מערכת הפעלה חדשה, חדישה וחדשנית.
ברגע זה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והגיבורים בטבח שמחת תורה תשפ״ד. ואנו מחזקים את ידי בנינו ובנותינו, חיילי צבא ההגנה לישראל, אנשי המשטרה, ההצלה והביטחון, להצליח במשימה ולמגר באופן טוטאלי את הטרור מעזה ומכל מקום אחר המאיים עלינו ועל אזרחינו. את הרוע צריכים להרוס עד הסוף. על עמנו אנחנו צריכים להגן.
ועם זאת, אנחנו מרימים את הראש. הכאב החד, הצורב והבלתי ניתן להכלה, העיר בכולנו יחד את הגאווה ואת האנרגיה של בניית המדינה והעם. רוח החלוציות והיזמות עודה פועמת בתוכנו. יש לנו עם של אריות. גילינו מחדש את המשמעות של שלטון העם ושל הרוח החלוצית־יזמית־ישראלית, היונקת מהאתוס המכונן שלנו – "ואהבת לרעך כמוך". זה הזמן לאחד את כל הארגונים ואת כל האנשים, לשים את הפוליטיקאים והפוליטיקה בצד ולהמשיך לבנות יחד. כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
