בשבועות האחרונים אנחנו עדים למה שנקרא ״charm offensive״ – מתקפת הקסָמה שמפעיל חמאס על העולם. המתקפה הזו כללה ניסיונות להאשים את ישראל בהפצצת בית חולים ללא כל הוכחות, כדי לחזור לעמדת הקורבן, כמו גם שחרור חטופים מהשבי בניסיון להצטייר כארגון הומניטרי. כמה כלי תקשורת ואזרחים בעולם כבר נשבו חלקית בקסמיה של התנועה הרצחנית והחלו למחות נגד ישראל וכוונתה להיכנס קרקעית לרצועת עזה.
אותם מפגינים, שגם בישראל חוטאים ומכנים אותם ״פרו־פלסטינים״, הם הכול חוץ משגרירים נאמנים של האוכלוסייה העזתית. הם אך ורק אנטי־ישראלים המשוכנעים בתעמולת חמאס. פרו־פלסטינים היו רוצים שלפלסטינים תהיה הזכות לבחור את מנהיגיהם ולמחות נגדם כשהם לא מרוצים מהתנהלותם; שהם יוכלו לחיות בכבוד ושלא ישתמשו בצינורות המים שלהם להכנת טילים, ובחשמל המיועד לבתי החולים כדי להאיר מנהרות טרור. מי שמצדד בחמאס מצדד בשימוש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי למחבלים נתעבים, ובניצולה להתעצמות צבאית לשם פגיעה באזרחים ישראלים.
גם את סוגיית שחרור השבויים צריכה הקהילה הבינלאומית לבחון בשום לב. ראשית, המובן מאליו שכמו נעלם מעיניהם של הצופים הזרים: רק ארגון שחטף באכזריות נשים, גברים, ילדים, מבוגרים ותינוקות, יכול לשחרר אותם מרצונו. ״המחווה ההומניטרית״ של חמאס לא הייתה יכולה להתקיים בלי החטא המקדים של חטיפת אזרחים תמימים ושימוש בהם ככלי מיקוח להשגת מטרות מדיניות וצבאיות; בהן, לגרום לאזרחי ישראל כולם – בדגש על היישובים סמוכי הגדר – לפחד לחיות בביתם.
שנית, לטובת מי שטווח זיכרונו קצר, חמאס לא התכוון באמת לשחרר חטופים אלא רק להעמיד פנים שהוא עושה זאת. לפני שחרור שתי החטופות הראשונות ביים חמאס, בעזרת כלי תקשורת המשרתים אותו, סרטון שבו הוא משחרר כביכול ילדים חטופים שנראים רצים לעבר אישה. בדיעבד התברר שלא חטופים ולא שחרור, רק פאליווד המוכר והטוב.
אחרי שהבינו ששחרור בכאילו לא עוזר להם לטהר את שמם – כי, ובכן, אנשים שמים לב שחטופים לא באמת שוחררו – הם החליטו לשחרר חטופות. אך גם ההחלטה על זהותן התקבלה פחות מסיבות הומניטריות ויותר מסיבות תועלתניות. בגל הראשון שוחררו שתי חטופות עם דרכון אמריקני, ימים ספורים אחרי שנשיא ארה"ב ג׳ו ביידן התייצב לצידנו בצורה המרשימה והמשמעותית ביותר. בסבב השני שוחררו שתי נשים מבוגרות, בנות 80 ו־85, ששחרורן משרת את חמאס בשתי דרכים: הוא מציג אותו כארגון חומל החס על מבוגרים, ובמקביל חוסך בעבורו את ההשקעה והמשאבים הנדרשים כדי להחזיק בשבי אנשים מבוגרים הדורשים תשומת לב רפואית מוגברת.
אחת האזרחיות ששוחררו סיפרה על היחס הטוב שקיבלה ממחבלי חמאס, שדאגו לצרכיה הרפואיים ולתנאים סניטריים. רבים מיהרו לבקר אותה ולטעון שהיא משרתת את תעמולת חמאס, במקום להבין שהיא עשתה זאת בלית ברירה; חמאס ממשיך להחזיק בבן זוגה ולנצל בציניות מחליאה את המצב הרגיש שבו היא נמצאת, כאשר כל דבר שתגיד עלול לחרוץ את גורל אהובה. הביקורת שלנו לא צריכה להיות מופנית אליה, אלא אך ורק על המחבלים הארורים שהביאו אותה למצב זה.
בשבועות הקרובים אנו צפויים לראות עוד ועוד ניסיונות מצד חמאס לגרוף אהדה תקשורתית. על מדינת ישראל להתעורר ולהקים מערך דיפלומטיה ציבורית מתפקד, שיהיה מסוגל להפריך את השקרים והתכסיסים שמפעילים המחבלים במדים ועמיתיהם המחבלים בחליפות, המכונים ״הזרוע המדינית״.
בפעם הראשונה מזה זמן רב נדמה שהמטוטלת נעה מעט לכיוון הנכון, ובעולם מתחילים להבין מי הוא באמת חמאס. אסור שהעניין הזה יוחמץ. אנחנו חייבים לוודא שכולם יודעים ומבינים מי הוא ארגון הטרור הרצחני שבבוקר יום שבת, שמחת תורה, חטף ורצח, התעלל ושרף, ביתר ואנס. לא מדובר בארגון חומל והומניטרי, ואפילו לא במקבילה עזתית של דאעש. למען האמת, הם גרועים הרבה יותר.
