27.10
הוקפצנו שוב, פעמיים ביומיים האחרונים.
פעם אחת הוקפצנו לסריקות בסביבות מוצב סופה, שכבר עומד על תילו ואיתו הרוח שלנו.
במהלך הסריקות בפרדסים מצאנו דברים מזעזעים. אחסוך מכם את רוב התיאורים, אבל בין הממצאים היה נשק אישי שכנראה נחטף מחייל שהיה במוצב. זה זעזע אותי עד כאב.
על הנשק מצאנו חרוטים ראשי התיבות של הלוחם וכל מיני סימנים מזהים אחרים. איך שסיימנו את הפעילות התחלתי להתחקות אחרי כל בדל מידע מהקרבות באותה שבת שחורה. הגעתי לשמות כל הנופלים מהגדודים שהיו שם ומצאתי גם את הלוחם שהנשק שייך לו. החיפוש היה רצוף בציפייה ומתח, שבסופם אכזבה: לצערי הוא נפל באותה שבת.
סגירת המעגל הזו מחזקת אצלך את המשמעות של מה שאנחנו עושים פה בסריקות של זירות הקרב. משימה שכל מטרתה היא לשפוך קצת אור על מה קרה שם באותו בוקר, ולמצוא מידע שיוביל לקצת בהירות בנוגע לנעדרים.
אני חושש שהמראות והריחות שם לא יעזבו אותי גם בעוד שנים רבות. זיכרונות קשים שמחדדים את מטרתה של המלחמה הזו.
בהקפצה השנייה קיפלנו את כל שטח הכינוס שלנו לשטח חדש יותר, קרוב לרצועה.
הכול קרה בן-לילה בלי הרבה הכנה מראש, מה שגרם לכולנו לעבוד קשה מאוד בהעמסות ופריקות וגם קצת לפיצוצים חברתיים בינינו, אבל זה מאחורינו והכול מתגמד לעומת המשימה.
קיבלנו עוצר יציאות בסופ"ש (זה לא שהיו יותר מידי יציאות עד היום), שנותן תחושה שמשהו מתבשל. מי ייתן שכבר בקרוב נתחיל לעבוד בתכלס של הלחימה הזו.
