אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע טראומתי רב נפגעים מתמשך: מתושבי העוטף וניצולי המסיבה ועד לכל אלו החרדים מהאזעקות, מהרקטות והטילים, מהאיום של חדירת מחבלים, החטיפות והלחימה של החיילים. מדובר אם כן באירוע טראומתי ברמת עצימות גבוהה מאוד.
אירוע רחב ממדים מסוג זה פוגש אנשים פרטיים עם עולם שלם ומורכב. כלומר, כאשר אדם נפגש עם אירוע טראומתי הוא אינו לוח חלק. מאחוריו, התנסויות ואירועים קודמים שעבר. יש לו פחדים קודמים, ערכים ואמונות, יכולות ומגבלות, עולם שלם. למעשה, כמעט כל מי שפוגש טראומה (למעט הצעירים ביותר) כבר עבר אי אלו דברים בחייו.
איך מתמודדים עם טראומות קודמות שעברנו וצפות בנו כאשר אנו נתקלים בטראומה נוספת?
שאלה זו, קשורה למושג שנקרא "חוסן" Resilience"-", המתייחס ליכולת של האדם להתמודד עם אירוע טראומתי. מושג זה אף הורחב במחקר בשנים האחרונות ל"צמיחה פוסט טראומתית". המתייחסת ליכולת לא רק "לשרוד" את הטראומה אלא אף להתפתח מתוכה. להיוולד מתוך הכאב או לאחות את הפירוק.
שאלת החוסן שלאחר טראומה, קשורה לא רק במה יקבל או יעשה האדם לאחר האירוע הטראומתי הנוכחי, אלא קשורה לא מעט גם לעבר שלו- מה הוא נושא בתוכו, במאגר הזיכרונות שלו, עוד לפני האירועים המתרחשים עכשיו.
איך מתנהל בתוכנו חמ"ל ההתמודדות עם האירוע הטראומתי?
כאשר המוח נפגש עם אירוע חדש הוא משכלל את הערכים ואת ההתנסויות הקודמות מעברו על מנת להגיב בצורה המתאימה וכדי להגן ולשמור על עצמו. ככל שהאירוע יותר טראומתי, כלומר יותר מאיים, יותר מסוכן, מפתיע ויוצר חוסר וודאות – המוח יחוש שאין לו על מה להישען. במצב זה, הזיכרון יכול להעלות "פלאשבק" מפני שהמוח מנסה ללמוד מהניסיון.
הבעיה היא, שזיכרון טראומתי יגביר את חווית חוסר השליטה ואת תחושת האיום והסכנה. המערכת הנפשית למעשה מנסה להגן עלינו על ידי כך שהיא מתריעה שאנחנו בסכנה ומוכרחים להגן על עצמנו, אך התחושות אינן מרגיעות כלל.
אז איך בכל זאת מדברים על חוסן? על צמיחה פוסט טראומתית? זה אפשרי בכלל?
הגוף והמח לא זוכרים רק קושי, איום, חוסר אונים ופחד. הם גם זוכרים את ההצלחות, את הצמיחה והכוחות שגילינו בתוכנו מתוך התמודדות עם סיטואציות מאתגרות, אשר ניתן לראות במרחק של שנים. אנחנו זוכרים מה עזר לנו וסייע לנו במשבר הקודם ואת העובדה הפשוטה שלא רק שרדנו אלא גם המשכנו הלאה ואנחנו בחיים.
חשוב לזכור, יכולת הצמיחה והריפוי תלויה בין היתר בכמה אירועים טראומתיים חווינו בעבר, רמת חומרתם ובשאלה – אילו כוחות ומשאבים עמדו אז לרשותנו? ככל שהמשאבים הקודמים חלשים יותר, והאירועים רבים ועוצמתיים יהיה יותר קושי להשתקם, עקב הפגיעה ברמת החוסן. אך עדיין, לרובנו קיימת יכולת שיקום וצמיחה מתוך הטראומה, גם אם זה תהליך אשר לוקח זמן. חשוב להדגיש כי על מנת להגיע לאחר טראומה קשה למצב של איחוי וצמיחה פוסט טראומתית מומלץ לפנות לליווי של גורם מקצועי מומחה בתחום.
אם כך, כיצד ניתן להתמודד עם הצפה של טראומה קודמת?
- כמה שפחות הפתעות
ככל שזה יישמע מוזר וסותר – חשוב להיות "מוכנים" לתחושת ה"הפתעה". לדעת שאנחנו עלולים לחוות תחושות קשות והצפה של אירועים טראומתיים מהעבר בכל מיני סיטואציות מפתיעות שלא צפינו אותן. ניתן אפילו להתכונן מראש ולחשוב – כאשר נחוש הצפה, פחד, רעד או כל סימפטום שכבר "מוכר" לנו – מה אנחנו כבר יודעים שמסייע לנו? ישנם תרגילים המסייעים להתמודד עם חרדה. כדאי להכיר אותם ולתרגל אותם כדי שנהיה מוכנים בזמן הפתעה.
- להשתמש במוח גם לזיכרונות מקדמים
נסו להיזכר באירועים קשים שהתמודדתם איתם בעבר ותשאלו את עצמכם: איזה כוחות שימשו אותי? מה סייע לי? מה כן הצלחתי לעשות בסיטואציה הקודמת? איזה כוחות חדשים גיליתי אז? מי נתן לי תמיכה? מה נתן לי תמיכה? וגם, מה שונה בסיטואציה? אילו תנאים לטובתי בסיטואציה זו?
- זמניות
זכרו, כפי שהאירוע הקודם הסתיים בשלב כלשהו למרות שהיה קשה מאוד בהתחלה ואולי הקושי אפילו נמשך תקופה של כמה חודשים או יותר- באיזשהו שלב, נהיה יותר טוב. כרגע אולי קשה לראות זאת, אך זכרו שדברים מסתיימים ושיש אור בקצה המנהרה. שזה לא יהיה ככה תמיד, שרמת הכאב תפחת בהדרגה.
- חלקיות
זה לא "הכול או כלום" זה "גם וגם". זה לא ש"אני מתפקד באופן מלא ולא מושפע מחוויות העבר" או ש"צפים בי טראומות מהעבר ואני לא מתפקד". אנחנו כל הזמן בתנועה בין חלקים מתפקדים ורגועים יותר לבין חלקים מבוהלים ופחות מתפקדים. חשוב לראות גם את זה וגם את זה. אנחנו יכולים להיות גם מוצפים, רגישים, עצבניים וחרדים וגם מתפקדים ומאמינים ובעלי כוחות.
- חמלה עצמית
גלו חמלה כלפי עצמכם. תבינו את המצב שאתם נמצאים בו – מדובר בסיטואציה קשה מאוד, לכולם, גם אלו שלא היו בעוטף בשביעי באוקטובר. זה לגיטימי והגיוני לפחד, להרגיש עצובים, להיזכר באירועים קודמים, להיות עצבניים, לא להצליח לעשות שום דבר ממה שכתבתי כאן ואף להתעצבן שיש כתבות כאלה עם טיפים שגורמים להתמודדות עם הצפה של טראומות להראות פשוטה. אם נקבל יותר את עצמנו ואת תגובותינו יהיה יותר קל להיזכר גם בתגובות יעילות יותר שלנו ובמשאבים הנפשיים העומדים לרשותנו.
