הדילמה קורעת את הלב: מצד אחד, ברור לגמרי שחמאס חייב לספוג מכה ניצחת, ולמעשה להתחסל כשלטון ברצועת עזה. מצד שני, בשטח שעליו שולט ארגון המרצחים הזה נמצאים 230 חטופים ישראלים, שיש כמובן חשש חמור לחייהם ככל שהמתקפה הישראלית תהפוך לאפקטיבית יותר ותסכן את שלטון חמאס.
יש ישראלים שהדילמה פשוטה עבורם. אין לי כמובן שום טענה אל קרובי וידידי החטופים שדורשים לשלם כל מחיר עבור יקיריהם, אבל אני מתפלא על הישראלים מן השורה שדורשים זאת. לא ראיתם מה עוללה לנו העסקה הקודמת והמחבלים ששוחררו כחלק ממנה? עכשיו אתם מבקשים מאיתנו לחזור עליה, בגודל כפול ומכופל?
יש גם ישראלים שביטחונם עובד בכיוון ההפוך: מבחינתם, ברור לחלוטין שאסור להתפשר עם חמאס, אולי גם אסור לנהל איתו שום משא ומתן. אסור ששום דבר יסיט אותנו מהמטרה של חיסול שלטון חמאס. מספרם אמנם נמוך יותר מבעלי הגישה האחרת, אבל פה ושם ניתן להיתקל גם בהם ברשתות החברתיות. אין חלקי עימהם. גם אני חושב שאסור שהמאבק לשחרור החטופים ימנע מאיתנו להילחם בחמאס, אבל צריך לחשוב על כל דרך שיכולה לשלב בין המטרות.
אינני מומחה לעולם הערבי, אבל הדברים שקראתי לאורך השנים, ובמיוחד בשבועות האחרונים, גורמים לי לחשוב שיש עוד נתיב שבו עלינו ללכת כדי להביא לשחרור החטופים, וזהו המסלול הקטארי. קטאר לקחה על עצמה מזה שנים רבות פטרונות על חמאס ועל רצועת עזה. היא זו ששילמה מיליוני דולרים מדי חודש כדי לסייע לאוכלוסיית הרצועה (סיוע שחלק גדול ממנו בוודאי הגיע לחמאס עצמו). ערוץ הטלוויזיה הקטארי, אל-ג'זירה, מדברר את עמדות חמאס, וכמה מראשי חמאס, אף מצאו מקלט בקטאר. עצם העובדה שהיא הפכה במשבר הנוכחי למתווכת הראשית בסוגיית החטופים מוכיחה את עוצמת קשריה והשפעתה על חמאס.
מנגד, קטאר גם רגישה מאוד למעמדה בעולם המערבי. היא נמצאת בקשרים מצוינים עם ארה"ב, ואחד הבסיסים האמריקניים הגדולים ביותר במזרח התיכון אף ממוקם בשטחה. היא מנהלת עסקאות בשווי מיליארדי דולרים עם מדינות המערב, וגם מממנת קבוצות ספורט שונות ברחבי המערב – כולל אצטדיון דוחא של קבוצת בני סכנין בישראל. לא במקרה היה לקטאר כל כך חשוב לארח את משחקי המונדיאל בשנה שעברה, ולפי הפרסומים בתקשורת העולמית היא השקיעה בכך מיליוני דולרים של כספי שוחד לגורמים האחראים על קביעת האירוח.
למעשה, עושה רושם ברור שקטאר מנהלת כבר שנים משחק כפול, מהסוג שמזכיר את התרגיל המפורסם של צ'רלי צ'פלין בסרט 'הנער'. בסרט ההוא צ'פלין אימץ ילד שהיה זורק אבנים על חלונות ושובר אותם, ואז הופיע צ'פלין כזגג שיתקן את הזגוגיות. כך נראה גם המשחק הקטארי: היא מממנת את חמאס כדי שייצור איומים על המערב, ואז מופיעה כמתווכת שבכוחה להפעיל לחץ על חמאס לחזור בו מפשעיו, ובכך לקדם גם את מעמדה שלה במערב.
את התפקיד הדו פרצופי הזה צריך לנצל עכשיו, לא כדי להתחנף לקטארים שיואילו בחסדם לתווך ולהביא לחמאס עוד הישגים, אלא כדי להציג בפניהם מסר כפול: אם תביאו עכשיו לשחרור החטופים, נבליג לעת עתה על משחקכם הכפול. אבל אם לא תלחצו על חמאס שישחרר את החטופים, ללא שום תמורה, מלבד עצם האפשרות של מנהיגיו לעבור לקטאר, כדי שיהיה להם גם אינטרס אישי בהסכם, ישראל והעולם היהודי כולו יפעלו במסע הסברה חסר תקדים כדי לחשוף את המשחק הקטארי, ולהפוך את קטאר למדינה מצורעת.
כמובן, אי אפשר לדעת אם גישה כזו אכן תצליח להביא לשחרור החטופים. לא בטוח שישראל והעולם היהודי בכלל מסוגלים להיאבק באינטרסים הכלכליים והביטחוניים המניעים את המערב לשתף פעולה עם קטאר. אבל לא בטוח גם שלקטארים שווה לבדוק אם יש בכוחנו להשפיע על מעמדם. בכל מקרה, זה אפיק שישראל חייבת לכל הפחות לנסות.
