בשנת 1995 כתב ויליאם מקריבן – אז מפקד פלגת ארית ים, לימים אדמירל וראש פקדת המבצעים המיוחדים המטכ"לית האמריקנית בעת חיסול אוסמה בן-לאדן – ספר שנקרא "התיאוריה של מבצעים מיוחדים". מקרייבן ניתח בספר כמה מבצעים מיוחדים היסטוריים, כולל מבצע חילוץ בני הערובה באנטבה, והפיק מתוכם תיאוריה של מבצעים מיוחדים שהיא הדבר הקרוב ביותר למדע בתחום.
המושג המרכזי בתיאוריה של מקרייבן הינו "עליונות יחסית" (relative superiority), ולמעשה הוא עוסק בשאלה כיצד להשיג עליונות יחסית של כוח קטן אל מול כוחות בסדרי גודל עדיפים.
מתקפת הפתע האסטרטגית של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר התבססה במידה רבה על ההיגיון שעומד בבסיס התאוריה הזו. מטרת המתכננים הייתה להשיג "עליונות יחסית" בכל נקודה ונקודה לאורך קו המגע ולנסות לשמר אותה למשך חלון זמן מוגדר מתוך הבנה שככל שעובר הזמן הולכת ונשחקת "העליונות היחסית" של הכוחות הפושטים.
ההיגיון האסטרטגי הכולל של המתקפה הוא היגיון א-סימטרי מבית היוצר האיראני-סיני שפותח בהדרגה מאז הוכחת העליונות האמריקנית הניצחת בשדה הקרב של מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991: זיהוי ופגיעה בנקודות תורפה מערכתיות (אמצעי חישה, תקשורת, תצפית, מרכזי פו"ש) וכך הפיכת קו המגע לרצף אירועים טקטיים נפרדים זה מזה, שאינם מתפקדים יותר כמערכת קוהרנטית אחת ואשר עליהם ניתן להתגבר באמצעות עקרונות העליונות היחסית והשיטות הבאות: הפתעה, הלם ומורא; כוח אש מוגבר ואמל"ח ייעודי; עליונות מספרית יחסית; פעולה מהירה; הוצאה לפועל מיומנת לאחר תרגולת רבה; פשטות פעולה.
בספרו משרטט מקרייבן טבלה די מדהימה בפשטות ובדיוק המדעי שלה, בהתחשב בכך שהקרב הינו ממלכת אי הודאות. היא מייצגת את השחיקה ולבסוף האובדן של "עליונות יחסית" לאורך ציר הזמן המתמשך מרגע הגילוי של הכוח הפושט. במילים אחרות, מדובר בחלון הזדמנות שהולך ונסגר מרגע הישמע הירייה הראשונה.
במקרה של חמאס, החלון שאותו ביקש האויב לפתוח ולהשאיר פתוח היה של יממה – מספיק זמן בהחלט כדי לשנות את המציאות האסטרטגית האזורית כולה לטובתו: להכניס תגבורות משמעותיות מעזה, לחבור לגורמים בדלנים בשטח מדינת ישראל, לפגוע בבסיסים ומתקנים אסטרטגים ולעורר השראה בקרב כלל הגורמים האסלמיסטים העוינים את ישראל באזור ובעולם לצאת למלחמת קודש מיידית להשמדת ישראל.
בפועל השיג האויב עליונות יחסית למשך כשלוש שעות, בערך משש בבוקר ועד לתשע. מדובר בהישג צבאי מרשים מאוד לכל הדעות, אולם הישג הקטן משמעותית מזה אשר לו הוא ציפה. שלוש השעות הללו לא הספיקו לו לממש את זממו המלא. השחיקה המהירה מאוד שספג האויב בעליונות היחסית שלו נבעה בעיקר מהתנגדות עיקשת של כל קו המגע שהתפורר ליחידות ואלמנטים אזרחיים, משטרתיים וצבאיים בודדים רבים אשר בלמו את המשך התפשטותו, שחקו את כוחו הלוחם ושיבשו את תוכניותיו עד להגעת כוחות נוספים.
ניתן לומר עקרונית שטבלת הזמן של מקרייבן במקרה של מתקפת הפתע האסטרטגית של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר לא פעלה על פי טבעה הנורמלי, הכמעט מדעי, אלא בעקומה תלולה הרבה יותר מהצפוי של שחיקה במונחי זמן פעילות מרגע הגילוי ועד לאובדן העליונות היחסית.
התנהגותה הבלתי צפויה בעליל של עקומת מקרייבן, כנגד כלל התחזיות והתוכניות ההגיוניות של האויב, שינתה את פני המלחמה כבר ביממות הראשונות לטובת ישראל ויתכן שלמעשה כבר קבעה במידה רבה את גורל המלחמה האזורית.
