החילוץ ההירואי של החיילת החטופה אורי מגידיש יכול לסמן את נקודת המפנה במלחמת חרבות ברזל, ויש לכך שתי סיבות מרכזיות. ראשית, החילוץ הוכיח שאפשר לחלץ חטופה בחיים, ובכך הוא מוריד את הלחץ הציבורי בישראל ובעולם ללכת לעסקה שתהווה ניצחון לחמאס. שנית, מבצע החילוץ המוצלח מאפשר למדינת ישראל להצדיק את המשך הלחימה ברצועה. בכל פעם שצה"ל יצליח לשחרר חטופים, זה יהיה הישג ממשי שיסביר יותר טוב מאלף דוברים מדוע על ישראל להמשיך את הלחימה בעזה. כל שחרור של חטוף ימלא את שעון החול של הלגיטימציה הבינלאומית להמשך הלחימה.
מוזר ככל שזה יישמע, החטופים הישראלים בשבי החמאס, הופכים מנכס של חמאס לנטל על ארגון הטרור. צריך להסביר: מבחינת חמאס יש כמה מטרות מדיניות שכבר הושגו, ביניהן דחיית הסכם השלום בין ישראל לסעודיה וצינון דרמטי של יחסי ישראל-טורקיה. כרגע השאיפה של ארגון הטרור היא לחתור להפסקת אש ולעסקת חילופי שבויים. מצב כזה יאפשר לו לייצר מצג של ניצחון, יחד עם הישג תודעתי כמוביל המאבק הערבי במדינת ישראל. חוץ משחרור האסירים הביטחוניים המוחזקים בישראל, אין לחמאס עוד הרבה מה להרוויח מהמשך הלחימה בעת הזו.
החזרת שבויים לישראל, ויותר מכך ההבנה שהם ברי-חילוץ, מאריכה את המערכה ומרחיקה את הפסקת האש ואת עסקת שחרור המחבלים שחמאס מקווה לה.
יתרה מכך, ככל שמדינת ישראל תשכיל לנצל את הלחימה ברצועה להישגים ממשיים של חיסול תשתיות הלחימה של חמאס והחזרת השליטה הישראלית, לפחות על חלק מהשטח, כך גם יקטן האינטרס של חמאס להמשיך ולהחזיק בחטופים. במצב כזה, הסיכוי לשחרורם, אפילו בעסקה סבירה של מחבל אחד תמורת חטוף אחד, יעלו פלאים.
כך או כך, שחרורה של אורי מסמל את האור בקצה המנהרה האפלה אליה נכנסנו בשמחת תורה.
מנגד, את סרטון החטופות שחמאס שחרר לא צריך לפרסם, לא משום שזו לוחמה פסיכולוגית של ארגון הטרור, אלא בראש ובראשונה כדי לשמור על כבודן של החטופות.
התמונה הידועה של שלושת הקופים שאחד מכסה את העיניים, אחד את האוזניים ואחד הפה, מסמלים פתגם מזרחי עתיק: "אל תראו רוע, אל תשמעו רוע, אל תדברו רוע". הפתגם, המטיף להימנעות מהרוע, נובע מן האמונה כי העיסוק ברוע יוצר רוע. הפתגם הזה נכון מאוד למציאות הנוכחית.
הלל הזקן לימד אותנו לא לדון את חברינו עד שנגיע למקומם, האמירה הזו נכונה פי כמה כשמדובר על חברות שנלקחו בשבי והועמדו אל מול מצלמות, כשאנו לא יודעים מה הן יודעות ומה לא, ומה הן עברו בשלושת השבועות האחרונים. זה נכון לסרטון הזה ונכון לכל סרטון עתידי.
