אחת הסיבות המרכזיות להחלטתו של אילון מאסק לרכוש את טוויטר לפני קצת יותר משנה הייתה דאגה גדולה – וכנה לכאורה – לחופש הביטוי. היזם המיליארדר ידוע בחיבתו הן לבדיחות וממים שלרוב לא יעברו את מבחן הצנזורים המקובלים ברשתות ובאקדמיה, והן באהבתו הגדולה לשיח פתוח וחופשי על כל נושא עלי אדמות. אכן, מאסק הוא החבר הבכיר ביותר במעגל של אושיות תרבות, תקשורת ומחקר שמבקשות להטיל ספק בכל הנחת יסוד. אנשים, כך על פי משפט מוצלח במיוחד ששמעתי פעם, שהראש שלהם כל כך פתוח עד שהמוח שלהם כבר מתחיל לזלוג החוצה.
בהתחלה נראה היה שמאסק מתכוון לממש את מטרתו המוצהרת: להרחיב באופן משמעותי את גבולות הביטוי הלגיטימי בפלטפורמה העצומה, תוך תחזוק גבולות ווידוא שלא תהפוך למרכז הכנסים הבינלאומי החדש של כל קונספירטור, ניאו־נאצי ופלופ עלי אדמות. הוא החזיר חשבונות סאטיריים כמו האתר האמריקני "בבילון בי" שבהומור חד העז לקרוא תיגר על אורתודוקסיות פרוגרסיביות, והעניק חנינה כמעט גורפת למשתמשים שהושעו בעקבות בדיחות ואמירות שנחשבו ל"בעייתיות" בחוגים מסוימים.
עוד מההתחלה, היו מי שטענו שמאסק לא יודע מה הוא עושה ומה הוא מחולל – או, בפרשנות הזדונית יותר, יודע בדיוק מה הוא עושה ומחולל. לשיטתם של מבקריו, מאסק יצר את התנאים המושלמים להפיכתה של טוויטר לכר פורה לגזענות, שנאה ופייק ניוז ובשוליים – גם אנטישמיות. התרת הרסן באופן כה קיצוני, סברו אותם אנשים, תגבה מחיר יקר שכולנו נצטער עליו יום אחד. מאסק ביטל את ההאשמות פעם אחר פעם תוך שהוא מצביע על עובדה שקשה להתעלם ממנה – אותם גופי חדשות שבכו והזהירו מפני ההשפעה של טוויטר היו בעצמם מכונות משומנות של הפצת חצאי אמיתות, נרטיבים אידיאולוגיים ופייק ניוז מוחלט. מאסק גם הדגיש את מחויבותו לשימור גבולות הביטוי, בטח שמפרסמים עזבו את האתר והוא איבד כסף רב.
בפרספקטיבה של אותם ימים שקטים, נראה היה שמאסק צודק לחלוטין. כן, הוא הרחיב מאוד את גבולות הביטוי ובכך כלל גם כמה קולות רוויי שנאה שהיה עדיף שלעולם לא יושמעו – אבל גם נראה שהוא התכוון באמת ובתמים לוודא שכל קול יושמע, לפחות בווליום כלשהו. ואם מישהו צעק חזק מדי דברים קשים מדי, אזי תתאפשר הסרת המונוטיזציה של החשבון שלו, השעיה שלו לזמן קצר או בעיטה שלו החוצה. בנוסף, התעקשותו של מאסק על הפיכת טוויטר (שכעת כבר נקרא X) למעין גוף תקשורת שהופך כל משתמש עם מקלדת ומצלמה לכתב פוטנציאלי בשירות האמת, הובילה לכך ששוב ושוב משתמשים הפריכו סיפורים מצוצים מהאצבע שהופיעו בחדשות, או העלו מודעות לסיפורים אמיתיים שמעולם לא היו מגיעים לכותרות לולא הוויראליות שלהם. אי אלו סימני אזהרה – כמו התחזקותם של משתמשים בעלי ניחוח אנטישמי מובהק או יכולתו של האייתוללה חמינאי להמשיך להפיץ קריאות להשמדת ישראל – עברו חלק בגרון. יחסית.
אבל אז באה המתקפה הנוראה ב־7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיה. ולא מדובר כאן על הטנקים של צה"ל, שכולנו תקווה שברגעים אלו ממש רומסים שכונה עזתית תחת זחליהם בדרך לשחרר עוד חטופים ולמעוך עוד כמה חמאסניקים, אלא למלחמה הגדולה נגד הכמות האסטרונומית של בולשיט שפלסטינים, אנטישמים ושונאי ישראל מפיצים ברשתות בכל יום. פתאום גילינו שוואלה, יש מחיר לכל הביטוי החופשי הזה. ויותר מכך – החוקים עדיין לא בדיוק הוגנים.
רוצים דוגמה? קחו: ג'ק הינקל. מדובר בחלאה אנטישמית מהמעלה הראשונה, אבל לא רק: הוא תומך בפוטין, בחמאס, באיראן – תמצאו דיקטטור מרושע, אומה שמדכאת את אזרחיה או ארגון שמעוניין ברצח סיטונאי של יהודים, והוא יהיה שם כדי ללחך פנכות 24/7. כבר ארבעה שבועות שהינקל מפיץ שקרים מוחלטים על ישראל והיהודים בביטחון מוחלט – לא דברים שעומדים בסימן שאלה, אלא שקרים. הכחשת הטבח, ייחוס פשעי מלחמה מדומיינים לישראל. הכול. התוצאה: לא חסימה, לא הפחתת טראפיק, אלא להפך – בשבוע שעבר פורסם שהינקל הוא שיאן הטראפיק של X, ועקף אפילו את אילון מאסק בעצמו –אדם עם למעלה מ־160 מיליון (!) עוקבים.
ועוד היינו יכולים לחשוב שזה היה הוגן אם היו נותנים לצד השני את אותה ההזדמנות, אבל לא. למשל משתמשים שניסו לחפש את המונח Pallywood – שם קוד לכל הפעמים שפלסטינים מביימים טרגדיות ומקימים "גופות" לתחייה אחרי שהמצלמות כבות – מצאו שהמילה צונזרה, וכך גם כל תוכן שקשור אליה. במילים אחרות – להם מותר, לנו לא.
בקיצור, מאסק הוא אולי איש עסקים בחסד, ממזר לא קטן ואפילו אדם מצחיק מאוד – אבל הוא גם חרטטן ענק שבגחמות אקראיות עלול להוביל לנזק עצום. עלק חופש הביטוי. עלק במה פתוחה לכול. עלק אינטרנט חדש.
לתגובות, המלצות, משחקים (ושליחת מסרים מחזקים לחיילינו בחזית הדיגיטלית) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
