מקורות במוסקבה אומרים לנו השבוע כי "הכעס בישראל על אירוח משלחת חמאס במוסקבה הוא כשל בהבנת הנקרא. מעולם לא היה בדיפלומטיה בינלאומית מצב שבו נדרשים לשחרר כל כך הרבה חטופים מכל כך הרבה מדינות. רוסיה היא המדינה היחידה בעולם שיש לה ניסיון עכשווי בשחרור שבויים בעסקת 'כולם תמורת כולם'". דימטרי קוזאק, סגן ראש האדמיניסטרציה הנשיאותית בקרמלין הוא האיש שניהל בהצלחה את העסקה המדוברת.
בישראל שורר כבר שלושה שבועות כעס גדול על רוסיה ועל הנשיא פוטין, שלא מיהר להתקשר ולא הביע תנחומים על הטבח בעוטף עזה. מאז ה־7 באוקטובר עוקבים כאן אחר סדרת התבטאויות קשות של נשיא רוסיה נגד ישראל, כולל השוואה בין המצור על עזה למצור של גרמניה הנאצית על סטלינגרד. הכעס קפץ מדרגה בעקבות ביקורה של משלחת חמאס בשבוע שעבר במוסקבה, שבעקבותיו זומן שגריר רוסיה בישראל, אנטולי ויקטורוב, לשיחת נזיפה במשרד החוץ. הזעם נבע לא רק מעצם הזמנת המשלחת, אלא גם מקבלת הפנים המפוארת ויחסי הציבור שנלוו לה. בעיקר הצילום של ראש משלחת חמאס מוסא אבו־מרזוק עם סגן שר החוץ האיראניֿ עלי באגרי קאני, שהשתתף אף הוא בשיחות של המשלחת עם הנציגים הרוסים. המהלך הזה נתפס כאן כהתגרות מיותרת, סוג של אצבע בעין.
אלא שלדברי מקורות דיפלומטיים רוסיים, ראוי להתעלם מן התפאורה המכעיסה. לשיטתם, תרגום ביקורה של משלחת חמאס במוסקבה כפעולה עוינת מצד רוסיה הוא תרגום רגשי מדי של משרד החוץ הישראלי למהלך מקצועי של איזון אינטרסים מצד מוסקבה, מהלך שנועד בין השאר לקדם גם את פתרון בעיית החטופים בעזה.
העובדות בשטח אינן קלות לעיכול. למרות היחסים הטובים בדרך כלל בין ישראל לרוסיה בתקופת שלטונו של ולדימיר פוטין, בשנתיים האחרונות נוצר מתח ביחסי שתי המדינות בעקבות המלחמה באוקראינה. המתח הזה קפץ מדרגה מאותו שלב שבו נוצרה ברית צבאית בין רוסיה לאיראן, ברית המסכנת את ישראל. וכעת, למרות הידידות רבת השנים, ישראל ורוסיה מוצאות עצמן משני צידי המתרס הבין־גושי. בעוד ישראל היא חלק בלתי נפרד מגוש מדינות העולם החופשי, רוסיה חברה בציר הכולל את סין, איראן, חיזבאללה וחמאס. גם המהומות ברפובליקה הרוסית דאגסטן בראשית השבוע, כאשר מקומיים ניסו לצוד תיירים ישראלים, שפכו שמן על מדורת היחסים.
אך לדברי מקורות יודעי דבר, למרות המתח הזה, כבר בימים הראשונים שלאחר הטבח נוצרו מגעים שקטים בניסיון לבדוק אם ישראל מעוניינת בעזרה לשחרור אזרחיה החטופים בעלי דרכון רוסי. אולם לפי המקורות, בעקבות הכעס וההלם הראשוניים לא הייתה בישראל הפניוּת המתאימה לשקול את העניינים בקור הרוח המתבקש. אך ברוסיה המשיכו בבדיקה שקטה. משרד החוץ הרוסי קיבל הנחיה להזמין למוסקבה את משלחת חמאס בראשותו של אבו־מרזוק, סגנו של איסמעיל הנייה. את המהלכים מול הנהגת חמאס ניהל סגן שר החוץ הרוסי מיכאיל בוגדנוב, המכיר היטב את אבו־מרזוק ומנהל עימו קשר שוטף. בשנה האחרונה נפגשו בוגדנוב ואבו־מרזוק שלוש פעמים. לפני שבועיים אף עדכן בוגדנוב את צמרת חמאס בקטאר על רצונו להיפגש. ואכן, עוד לפני יציאת משלחת חמאס למוסקבה נועדו בוגדנוב ואבו־מרזוק פעם נוספת בדוחא בירת קטאר.
שמונת החטופים בעלי הדרכון הרוסי הם רק קצה הקרחון מבחינת רוסיה. על פי נתוני דוברת משרד החוץ הרוסי, בעזה יש עוד קרוב ל־600 בעלי דרכון רוסי, שלפחות חלקם משוועים לצאת מן הרצועה
המסר שיצא ממשרד החוץ הרוסי בסיום הביקור הוא שבשיחות דרשו הרוסים את שחרורם המיידי של בעלי האזרחות הזרה. בחמאס שיבחו את עמדתו של הנשיא פוטין ואת המאמצים הדיפלומטיים שמשקיעה מוסקבה בעניין המלחמה בעזה. סגן שר החוץ הרוסי מצידו סקר את מאמצי ארצו להפסקת אש, לפתיחת המעברים ולהכנסת סיוע הומניטרי לעזה.
ועדיין, למרות קבלת הפנים המפוארת, ראש משלחת חמאס עשה מאמצים להראות שהוא לא בכיס של אף אחד. וכאשר נשאל במסיבת עיתונאים על שחרור החטופים בעלי אזרחות רוסית הוא נמנע מהתחייבות גורפת, באומרו כי ייעשו מאמצים בעניין. "לא כל החטופים בידי חמאס", אמר, "הם נמצאים במקומות שונים ובידי גופים ואנשים שונים ברחבי הרצועה". זה גם התירוץ שחמאס עושה בו שימוש מאז השבוע שעבר כדי לדרוש הפסקת אש, בטענה שהוא זקוק לזמן כדי לאתר את כל החטופים.
על פי הנתונים הרשמיים, בידי חמאס נמצאים שמונה חטופים ישראלים בעלי אזרחות רוסית. אחת מהן, ילנה טרופנוב, הופיעה בסרטון ששחרר השבוע חמאס, עם שתי חטופות נוספות. ילנה, אישה קטנה וחיוורת, נראתה מוכת הלם וישבה כל מהלך הסרטון מבלי לנוע או להוציא הגה. היא נחטפה בבוקר השבת השחורה מקיבוץ ניר־עוז. אימה אירנה, בנה סשה ובת זוגו ספיר נחטפו עימה לעזה. בעלה של ילנה, ויטלי, נרצח והובא למנוחות השבוע ביום שלישי.
הופעתה של ילנה היא סוג של חדשות טובות. עד כה לא היה שום מידע על משפחת טרופנוב. הם לא הופיעו באף סרטון שממנו ניתן להקיש על מה שקרה להם, ולא היה ניתן לאכן את הטלפונים שלהם. אולם מבדיקת זירת החטיפה עולה כי לא היו סימני דם או אלימות מובהקים. גם בסרטון נראתה ילנה בריאה ושלמה, ללא סימני חבלה חיצוניים. מה שנותן אולי פתח לאופטימיות כלשהי לגבי מצבם של שאר בני המשפחה, שנמצאים כנראה כולם בידי ארגון חמאס, גם אם באתרים שונים, וממילא נתונים לאחריותו הבלעדית ואי אפשר יהיה להשתמש בתירוץ שצריך לחפש אחריהם. אפשר אולי להעלות השערה נוספת, ולפיה גם הבחירה בילנה כאחת משלוש הנשים שהופיעו בסרטון היא מסר דומם אך עוצמתי של חמאס לרוסיה, כי יש בעזה קשב לדרישותיה של מוסקבה בעניין אזרחיה החטופים.
צריך לומר ששמונת החטופים בעלי הדרכון הרוסי הם רק קצה הקרחון מבחינת רוסיה. על פי נתוני דוברת משרד החוץ הרוסי, בעזה יש עוד קרוב ל־600 בעלי דרכון רוסי, שלפחות חלקם משוועים לצאת מן הרצועה. ביום רביעי נפתח לראשונה מעבר רפיח ליציאת בעלי דרכונים זרים. אף שלא היו ביניהם בעלי דרכון רוסי או אמריקני, ייתכן שיש במהלך הזה סימן לבאות.
מנופי לחץ
וכעת לעסקה עצמה. הדיאלוג בין חמאס למוסקבה נגע עד כה רק לשמונה מתוך כ־240 חטופים. העירוב הזה בין ישראלים לזרים, באירוע בני ערובה חסר תקדים בהיקפו, הוא עניין שאין דומה לו בהיסטוריה הדיפלומטית, והוא מציב אתגרים סבוכים במיוחד במשא ומתן מול חמאס. מי שנכנסו בעובי הקורה הן מצרים וקטאר. המצרים, שיש להם ניסיון קודם, מכירים היטב את הקליינטורה שלהם בעזה. מתוך צמרת חמאס, יחיא סינוואר נחשב למנהיג הכי פרו־מצרי והכי מקומי, בניגוד לאחרים שחיים בחו"ל וגישתם יותר פרו־איראנית.
מבין כל המדינות, המצרים נחשבים למי שמחזיקים במנופי הלחץ המשמעותיים ביותר על חמאס, ולבעלי ניסיון רב במו"מ עם הנהגת הרצועה. לצידם נכנסו הקטארים לנעלי המתווכים בכל הכוח. יתרונם העיקרי הוא בכך שהם מארחים, מכלכלים ונותנים הגנה בדוחא לבכירי חמאס ולבני משפחותיהם, ומעבירים תשלומים חודשיים למימון מנגנון המשכורות של חמאס. אבל כפי שהבינו בישראל מהר מאוד, הקטארים הם אולי בעלי השפעה אך רחוקים מלפעול כמתווך הוגן. רק בסוף השבוע שעבר נפל להנהגה בישראל האסימון, שהקטארים בעצם עוזרים לחמאס למשוך זמן כדי לעכב את הכניסה הקרקעית. ורק אז נפלה גם ההחלטה להיכנס לעזה, מתוך הבנה שדווקא כך ייווצר לחץ על חמאס, שיבוא לידי ביטוי גם בחדרי המו"מ ויקדם את שחרור החטופים.
והיכן נכנסת כאן רוסיה לתמונה? למרות קרבתה לחמאס ועל אף הפגנת הכוח הדיפלומטית בזימון משלחת חמאס למוסקבה, רוסיה נותרה עד כה מחוץ לתהליך המו"מ. הגישה בישראל הייתה שלמוסקבה יש מעט מאוד מנופי לחץ על חמאס, אם בכלל. אבל לא מן הנמנע שהגיע הרגע לשקול את האופציה הלא אורתודוקסית הזו. נכון, רוסיה הקפיצה לישראלים רבים את כל הפיוזים בשלושת השבועות האחרונים. אבל לצד זה כדאי לבחון, בפריזמה רחבה יותר, גם את העבר הלא מאוד רחוק. למשל נכונותו של פוטין לסכן כוחות מיוחדים רוסיים בסוריה כדי להביא את שרידיו של זכריה באומל לקבר ישראל.
רוסיה ובראשה פוטין צופים באי־נוחות רבה בכוחות האדירים שהעבירה ארה"ב לאזור, במטרה להגן על ישראל ולמנוע מלחמה אזורית. אי הנוחות הזו באה לידי ביטוי גם ברטוריקה של הנשיא פוטין וגם בשטח. אחד הצעדים שננקטו הם פטרולים קבועים של מטוסי מיג 31 מעל הים השחור, חמושים בטילים היפר־סוניים מסוג קינז'אל.
השאלה היא אם יהיה נכון לתת לרוסים להיכנס לתמונה כמתווכים בעסקת החטופים. ואם כן, האם תהיה לכך השפעה חיובית גם על ההתנהלות האיראנית. ביקור חמאס במוסקבה נועד בראש ובראשונה להעביר מסר רחב, שלמרות הנוכחות האמריקנית המסיבית ההולכת ונבנית במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי, מוסקבה אינה מתכוונת לעמוד מן הצד לאורך זמן. ואת הצילום המשולש של בכיר חמאס אבו־מרזוק, סגן שר החוץ האיראני וסגן שר החוץ הרוסי אפשר לפרש לשני כיוונים: רוסיה יכולה למתן את טהרן, אבל היא יכולה גם לפעול כסוכנת כאוס ולדחוף אותה צעד נוסף למלחמה אזורית.
בשורה התחתונה, רוסיה היא באמת המדינה היחידה שיש לה ניסיון קודם בעסקאות שחרור מסוג "כולם תמורת כולם". סגן ראש האדמיניסטרציה הנשיאותית, דמיטרי קוזאק, הוא אחד האנשים עם הכי הרבה ניסיון ושנות ותק לצידו של פוטין. הוא נמנה עם המעגל הראשון של האנשים שפוטין פוגש ביום־יום ומקשיב להם. והוא גם האיש שניהל בהצלחה את עסקת חילופי השבויים בין רוסיה לאוקראינה. אז לא צריך להתבלבל. את ההצגה עם חמאס ניהל עד כה משרד החוץ הרוסי, אבל הוראות ההפעלה מגיעות מצמרת הקרמלין. וזה אומר שאם הרוסים יחליטו לקחת צעד אחד קדימה ולהפגין יכולות דיפלומטיות והשפעה, אז איש אחד שעד כה היה מוכר בעיקר בחוגים יודעי דבר, יהפוך לשם שגור בזירה הבינלאומית.
