השבוע כיכב בכותרות האמריקניות המחוז ה-12 במדינת אוהיו, שלא ידועה בדרך כלל כמקום המעורר רגש או עניין. הסיבה לפופולאריות הפתאומית הייתה התקיימותן של בחירות מיוחדות לקביעת זהות חבר הקונגרס שייצג את המחוז, עקב התפטרותו של הנציג הרפובליקני המכהן בתפקיד מחודש ינואר.
סמיכותן לבחירות אמצע הקדנציה בעוד פחות משלושה חודשים היוותה בעיני רבים סימן לעומד להתרחש בנובמבר. הדמוקרטים ראו בניצחון האפשרי שלהם סימן לאותו "גל כחול" נחשק, שבמסגרתו יצליחו להחזיר לידיהם את בית הנבחרים (בו יש רוב רפובליקני מ-2010) ואולי אפילו את הסנאט (רוב אדום מ-2014). הרפובליקנים בעיקר קיוו למנוע מהדמוקרטים את הניצחון הזה, ובכך לסמן למתחריהם שלא ימהרו לחגוג לקראת נובמבר.
אם לא תחול הפתעה בדמות ירידה אל מתחת לחצי אחוז הפרש במעט הקולות שנותרו לספירה, הרי שהנציג הרפובליקני טורי בלדרסון ניצח את יריבו הדמוקרטי דני אוקונור. באופן לא מפתיע, תוצאות הבחירות פורשו על ידי שני הצדדים באופן שונה לחלוטין, כאשר כל צד טוען שהן מחזקות את תחושותיו וחלומותיו הראשוניים.
הרפובליקנים, לכאורה, השיגו את שלהם. מטח ציוצי הנשיא טראמפ מרגע היוודע הניצחון (שכאמור עדיין לא ודאי לגמרי) מנסה לקבע את הנראטיב הבא – ניצחנו באוהיו וזה אומר הכל. אלא שהדמוקרטים הפסידו באותו מחוז בדיוק בבחירות לנשיאות ב-2016 ב-11 אחוזים, והנציג הרפובליקני שהתפטר זכה באותן בחירות ברוב עצום של 36 אחוזים – כך שהתוצאה הצמודה מאוד היא בכל זאת בשורה גם לדמוקרטים, שללא ספק עשו כאן כברת דרך חשובה.
אז איפה האמת? כרגיל, באמצע – הפעם עם יתרון קל לדמוקרטים. נכון שהרפובליקנים הצליחו לשמור על הכסא, ומדובר בניצחון מורלי חשוב. אבל אי אפשר להתעלם מהקריסה בתוצאות של מועמד המפלגה. כי אם זהו המדד, הרי שברחבי ארה"ב יש למעלה מ-60 מחוזות בהם טראמפ ניצח בפחות מ-11 אחוז. ואם מודל ההצבעה הזה יעבוד גם שם, הרי שהדמוקרטים, שזקוקים למעבר של 24 מושבים בלבד מאדום לכחול – וזאת כמובן מבלי להפסיד אף אחד שברשותם כרגע – על מנת לזכות בבית התחתון, ישיגו אותם בקלות.
אבל, יש אבל. ראשית, מכיוון שלכל מחוז יש התנהלות ודינמיקה משל עצמו, כלל לא בטוח שההצבעה שהתקיימה בשלישי האחרון היא קריאת תיגר של אנשי אוהיו כנגד טראמפ. ישנן סיבות לוקאליות, מעמדיות, כלכליות ורבות אחרות שיכולות לגרום לשינוי המשמעותי הזה בין תוצאות 2016 לתוצאות של השבוע. שנית, בבחירות כלליות כמו אלה שיתקיימו בנובמבר, האווירה הרבה יותר טעונה ושבטית. ישנו סיכוי לא רע שבבחירות כלליות, כשהתעמולה מוצפת בכל מדיה אפשרית, רפובליקנים רבים שיירצו להצביע למועמדים דמוקרטים יעשו חושבים שוב ושוב לפני שיעברו את הכביש למפלגה השנייה. ומשהו נוסף – דווקא הכמעט-הפסד הזה באוהיו עשוי לעורר את הפוליטיקאים והממסד הרפובליקני, מעין קריאת השכמה שתדרבן את פעילי השטח לקראת הבחירות, וכך אולי יצא כמעט-הפסדם בשכרם.
