תחשבו על זה רגע, למה חמאס דאג לתיעוד קפדני כל כך של מעשי הזוועה שביצעו אנשיו, הרי ישראל משתמשת בסרטונים הללו כדי לנסות לרתום את תמיכת העולם המערבי להרס הנרחב ברצועה? מה ההיגיון מבחינת הארגון? את התשובה אפשר למצוא בשיטוט בערוצי הפרסום והטלגרם של ארגון הטרור (שומר נפשו ירחק). כל הערוצים מפמפמים מעין "הדסטארט" שהכריז עליו דובר הארגון, ומבקשים תרומות במטבעות דיגיטליים – ביטקוין ואיתריום, ושלל דרכי מימון שרחוקות מפיקוח בינלאומי ראוי.
בשונה מהתגובות בישראל ובמערב, רבים בעולם המוסלמי דווקא נלהבים לצפות בטבח באיכות HD של מצלמות GoPro. כשם שדאעש גייס כספים ומתנדבים באמצעות סרטוני עריפת ראשים ערוכים היטב, כך חמאס יודע שאת הזוועות ניתן לתרגם להכנסות. משוואה פיננסית מעוותת שכזו. עיון באותיות הקטנות של ה"חמאסתרום" הזה, מגלה שהטרוריסטים מבקשים בכל לשון של בקשה להימנע משליחה של מענקים בדולרים אמריקניים, כי "אין לנו יכולת למשוך את זה".
מדוע? בגלל הסנקציות. רק לפני שבועיים פרסם משרד האוצר האמריקני מסמך שמעריך את שווי נכסי חמאס במאות מיליוני דולרים, והכריז על שורה של עיצומים נוספים נגד גופים פיננסיים שקשורים לנתיבי הכסף של הטרוריסטים העזתיים. לפי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", רק בין אוגוסט 2021 ליוני 2022 נכנסו לרצועת עזה כ־93 מיליון דולר בדמות מטבעות קריפטו עבור הג'יהאד האסלאמי, וכ־41 מיליון דולר לחמאס. כולם מבינים שהמערכה להשמדת הארגון חייבת לעבור דרך ייבוש מקורותיו התקציביים.
אבל למרבה התסכול, התובנה הזאת שעכשיו נשמעת ברורה מאליה, לא הייתה כזאת קודם ל־7 באוקטובר. ישראל נמנעה במכוון מחנק צינורות המימון של שלטון חמאס, וכשבודקים מה קרה במערכה הכספית מול חיזבאללה ואיראן אפשר ממש לתלוש שערות. ארה"ב וישראל פשוט קשרו לעצמן את הידיים בעיצומו של קרב, ואפשרו לארגוני הטרור למצוא נתיבים למימון עצמי. כאן נכנס סיפור שצריך להיות הרבה יותר מוכר – הסיפור על קסנדרה.
פרויקט קסנדרה
על פי המיתולוגיה היוונית, קסנדרה בתו של מלך טרויה בורכה ביכולת הנבואה, אבל האל אפולו קילל אותה שאף על פי שתתנבא נבואות אמת, איש לא יאמין לה. היא ניסתה לשווא להזהיר מפני מתקפת היוונים שתחריב את טרויה, אך בבית המלוכה לא שעו לדבריה. במקרה או שלא, זהו גם הסיפור על הסוף העצוב של "פרויקט קסנדרה", שיתוף פעולה יוצא דופן בין המוסד הישראלי לרשות אכיפת הסמים האמריקנית (DEA), בניסיון להיאבק במקורות המימון של חיזבאללה.
במשך עשור פעלה במוסד יחידה קטנה וחשאית בשם "צלצל", 30 תקנים בסך הכול, בראשות ד"ר אודי לוי, מומחה ותיק ללוחמה פיננסית ואיש של מאיר דגן. במסגרת פרויקט קסנדרה הם רדפו יחד עם סוכנים אמריקניים, ובסיוע משטרת ישראל, אחרי מיליארדי דולרים ואלפי טונות של סמים שהיו צינור המימון המרכזי של חיזבאללה. הם הצליחו להביא למעצר פעילים חשובים במנגנון הלבנת הכספים של האויב מצפון, וחשפו את המעורבות העמוקה וחובקת העולם שלו בסחר בסמים ובמכירת תרופות מזויפות.
בדרום אמריקה, כך מתברר, חיים יותר שיעים לבנונים מאשר בלבנון. רבים מהם התרכזו באזור משולש הגבולות ברזיל־ארגנטינה־פרגוואי, משם ניהלו רשת מורכבת של חברות הלבנת הון עבור שלל ארגוני פשיעה קולומביאניים שסיפקו טונות של קוקאין לכל העולם. החיצים הובילו לבסוף לחסן נסראללה, עימאד מורנייה ושות'. ישראל עשתה שימוש במידע הזה כדי לרתום עוד ממשלות בעולם למאבק בחיזבאללה, ארגון שנתפס בלא מעט ממדינות המערב כמפלגה פוליטית לגיטימית.
אבל פרויקט קסנדרה, חרף הצלחותיו, נעצר לפני הזמן.
בשנת 2017 פרסם מגזין "פוליטיקו" תחקיר ולפיו ממשל אובמה, אחרי החתימה על הסכם הגרעין ביולי 2015, החליט לטרפד את המשך הפעילות כדי לא להרגיז את האיראנים. גם יחידת צלצל פורקה וד"ר אודי לוי עבר לאוניברסיטה ומשמש עמית מחקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון. כך, בהחלטה מודעת, ויתרו ארה"ב וישראל על ייבוש תקציבי מלא לארגון שכיום מכוון מאות אלפי ראשי נפץ לערי ישראל. אל המרדפים ההוליוודיים והסיפורים מסמרי השיער של סוכני הביון לא היינו נחשפים אלמלא סדרת הדוקו "נבואת קסנדרה", ששודרה בכאן 11 אשתקד.
במרץ 2022, בריאיון לקראת עליית הסדרה, אמר ד"ר לוי: "התחלנו מהלך שאם הוא היה מושלם, היו לו השלכות אסטרטגיות על פעילות חיזבאללה. באותה תקופה חיזבאללה היה במצוקה לא פשוטה. מצד אחד ההכנסות מהאיראנים ירדו דרמטית בגלל הסנקציות האפקטיביות, ואז גם החלה המערכה שפגעה בהכנסותיהם מסמים. הארגון היה במשבר. להחזיק צבא ואוכלוסייה ומערכת כזאת בכל העולם דורש מאות רבות של מיליונים, וכשזה מצטמצם נוצרת גם בעיה בניהול המאבק נגד ישראל. לצערי, המהלך הזה הופסק באמצע. במקום לחנוק אותם, משאירים את הזירה הזו חיה ופועלת".
פעלתם גם נגד חמאס? שאל המראיין, ולוי ענה: "פעלנו המון, אבל עד לנקודה שבה התקבלה החלטה שלא ממוטטים את חמאס. מרגע שהתחלת להעביר אליו כספים ביוזמתך כדי להחזיק אותו ברצועת עזה, כבר אין שום ערך למלחמה כלכלית. הרי מישהו צריך להיכנס לשטח, ישראל או הרשות הפלסטינית, ושתיהן לא רוצות בכך. ביום שישראל תחליט למוטט אותו, חמאס יירה טילים וישתולל, אבל אפשר יהיה להגיע לייבוש מוחלט שלו. זו החלטה לא פשוטה, אבל אפשרית".
עיניכם הקוראות. כמו מלך טרויה שהתעלם מנבואותיה של קסנדרה, כך החמיצה גם ממשלת ישראל את ההזדמנות שהקרה לפנינו פרויקט קסנדרה – לייבש את צינור החמצן של אויבינו. למעשה, במקרה של חמאס, ישראל שלטה, ברמות משתנות של עצימת עין, במרבית צינורות הזרמת הכספים לרצועה.
לפי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", רק בין אוגוסט 2021 ליוני 2022 נכנסו לרצועת עזה כ־93 מיליון דולר בדמות מטבעות קריפטו עבור הג'יהאד האסלאמי, וכ־41 מיליון דולר לחמאס
מי מזין את חמאס?
כולם מדברים על הכסף הקטארי, אבל מקורות המימון של חמאס מורכבים בהרבה. בכתבה מאירת עיניים של שירית אביטן־כהן ב"ישראל היום" העריכו מומחים שארגון הטרור נהנה מתקציב של למעלה משני מיליארד שקלים בשנה. רצועת עזה היא אחד המקומות העניים בעולם, עם 50 אחוזי אבטלה ותוצר לנפש מביך, ובכל זאת כפי שחווינו על בשרנו, תקציב לחימוש, מנהרות וטרור יש. מניין? ראשית, כספי הרשות הפלסטינית מניבים לחמאס למעלה ממיליארד שקלים בשנה. ההעברה נעשית תחת עינו הפקוחה של בנק ישראל, שלמעשה מעניק לבנקים הפלסטיניים "הכשר" שמגן עליהם מכניסה לרשימות השחורות של מימון טרור.
הרשות הפלסטינית אמורה להעביר שליש מתקציבה לרצועה, אבל אמור הוא שם של דג שלא שוחה בים של עזה, בטח לא אחרי שהחמאסניקים, באלימות אכזרית, גירשו ב־2007 את הרשות משטח הרצועה. ב־2017 החל אבו־מאזן לקצץ במשכורות עובדי הממשל של חמאס בעזה, ודחף את הארגון להתנגשות עם ישראל בדמות ההפגנות על הגדר. בישראל חשבו שעל הפער הכלכלי כדאי לגשר באמצעות כסף מגורם שלישי – נסיכות הנפט קטאר. מבלי להיכנס לדיון על אופן הכנסת הכסף לרצועה, מדובר על כ־400 מיליון דולר בשנה.
אבל התקציב של חמאס בחמש־עשרה השנים האחרונות בנוי משתי שכבות. השכבה הגלויה, שמיועדת לניהול החיים ברצועת עזה, והשכבה הנסתרת, שבאמצעותה מעצימים את הזרוע הצבאית של הארגון. שכבה זו מורכבת ממקורות הכנסה עצמאיים שבנה לעצמו הארגון במשך השנים, שאינם מפוקחים על ידי גופים בינלאומיים. הפשוט שבהם – גביית מיסים. ארגון הטרור מפעיל מערך גבייה שלם ובלתי חוקי. כל משאית סחורות שנכנסה דרך מעבר כרם־שלום או רפיח שילמה מע"מ לרשות הפלסטינית, אך נעצרה מיד לאחר מכן על ידי מוכס של חמאס שדרש עוד כסף. ההברחות במערך המנהרות בגבול מצרים מנוהלות על ידי אנשי חמאס שגובים את חלקם מהשוק השחור, וכך גם הפועלים שעובדים בישראל משלמים לחמאס סכום נכבד ממשכורתם, שגבוהה פי כמה ממשכורת של פועל בעזה. ישראל העלימה עין מהמערך הזה, שלפי הערכות הכניס כ־300 מיליון דולר בשנה לארגון הטרור, וזרם כמעט במלואו להתעצמות צבאית.
בנוסף, יש לחמאס את קואליציית הצדקה (דעווה), רשת מסועפת של גיוס כספים מתומכים ברחבי העולם ומהשקעות במדינות שונות. מימון זה מניב, לפי הערכות, כ־500 מיליון דולר בשנה. כאן נכנסות גם העברות הקריפטו למיניהן, אבל זו טיפה בים של חברות קש וחלפני כספים שמאפשרים את העברת הכסף בפועל לרצועה או לראשי חמאס, ועוקפים את העיצומים הבינלאומיים על תמיכה בטרור. גם הבנק שהקים חמאס ב־2009 הוכנס לרשימת הסנקציות של הרשויות בארצות הברית, אך הן העדיפו להעלים עין. ולבסוף, יש עוד מיליוני דולרים שאיראן מצליחה להעביר לחמאס דרך רשת מסועפת של חלפנים בלבנון, טורקיה ורצועת עזה. גם ביו"ש פועלים חלפנים המוכרים היטב למערכת הביטחון, אך ישראל בוחרת שלא לפעול נגדם.
שיטת הסנקציות עובדת?
שלושה חודשים לפני הטבח בעוטף עזה פרסם ד"ר אודי לוי נייר עמדה, שבו תהה אם הטלת הסנקציות הבינלאומיות היא כלי יעיל. הוא הצביע שם על עובדות פשוטות: המערב, בהובלת ארה"ב, הטיל עיצומים חסרי תקדים על משטרו של פוטין ברוסיה, ולפני כן הוטלו עיצומים כבדים גם על איראן, סוריה, קוריאה הצפונית וכל מי שסוחר איתן. בפועל, לא נראה שהמהלך הביא את המדינה המוחרמת לשנות כיוון. "מדוע בעצם אין הן מביאות להכרעת המערכה?", תהה האיש שמטיף שנים על חשיבותה של לוחמה פיננסית ועל יכולתה למוטט ארגונים כמו חמאס וחיזבאללה.
כדי להבין את התשובה צריך להכיר את PCC 
, חברת ענק איראנית לייצוא מוצרי נפט, שנשלטת בפועל על ידי משרד ההגנה בטהרן. ככזו, היא נתונה תחת סנקציות מחמירות של הממשל האמריקני והאיחוד האירופי, מה שאומר שלא ניתן לרכוש ממנה מוצרים או להעביר לה כספים בלי לקבל בעיטה מכל גוף פיננסי שנשלט על ידי ארה"ב. עיצומים אלה אכן הביאו לירידה ניכרת בענף שאחראי ל־70 אחוז מהכנסות איראן – ייצוא נפט ומוצריו.
אבל מסמכים שחשפה האופוזיציה האיראנית לפני שנה, גילו כי הייתה פה עבודה בעיניים. חברת PCC סחרה כמעט באין מפריע עם שלל מתווכים ממדינות בעולם המערבי, באמצעות 12 חברות חזית שהאיראנים הקימו, שבסיסן במדינות כמו סין והונג־קונג. לדוגמה, הבנק הרביעי בגודלו בעולם, HSBC הבריטי, החזיק חשבון דולרי עבור חברה בשם BOBCH Co, שהתבררה ככסות איראנית של אותה PCC. בקיצור, צינור להעברת דולרים היישר לשלטון בטהרן.
למעשה, המסמכים גילו שבין שבשנים 2020־2022 ביצעו האיראנים אלפי עסקאות פיננסיות בשווי עשרות מיליארדים, תוך שימוש ב־63 חברות קש וב־240 בנקים זרים שונים. מרבית הפעילות התבצעה בדולרים אמריקניים. איך הגיבה ארה"ב? "האמריקאים לא פעלו בשום צורה", כתב לוי. מסיבות שונות הם העדיפו להמשיך להעלים עין מתכסיסים של הלבנת הון לעקיפת הסנקציות שלהם עצמם. את השיטות האלה עכשיו מלמדים האיראנים את ידידיהם החדשים ברוסיה כדי שיוכלו לחמוק מהעיצומים שהוטלו על ממשל פוטין. גם באיחוד האירופי מעדיפים להתעלם.
מסקנתו של ד"ר לוי היא לא שסנקציות אינן יעילות, אלא שזה עניין בינארי: או שאתה הולך על המהלך בכל הכוח, או שעדיף לוותר. לטענתו, ניתן להכריע מדינות או ארגוני טרור בעיצומים שפוגעים בבטן הרכה, אבל השימוש החלקי שארה"ב עושה בכלי הזה גורם להשפעות שליליות: ארגוני טרור בחסות איראן וחיזבאללה השתלטו על שוק התרופות המזויפות ועל הפשיעה הבינלאומית, מדינות נדחקות אל זרועותיהן של סין ורוסיה ומקימות מערכת פיננסית אלטרנטיבית לזו המערבית.
"גם ארגוני טרור, כמו חמאס, נתקלים בקשיים לא מעטים בעקבות הסנקציות", הוסיף לוי באותו מאמר שפורסם בקיץ האחרון. "קשיים אלה נובעים לא רק מיכולת מוגבלת לגייס כספים, ובעיקר לשנע אותם לפעילות מבצעית, אלא בעיקר ביכולת לנהל את מערך ההשקעות של התנועה". חודש אחרי פרוץ המלחמה, לכולם ברור שאת חמאס צריך לייבש לחלוטין, גם מבחינה כספית. אבל מה לגבי חיזבאללה ואיראן? ביום שאחרי חורבן עזה צריך לוודא שהפעם קסנדרה תקבל מאיתנו את הקשב הראוי.
