נהריה, העיר הצפונית ביותר במישור החוף, רחוקה מגבול לבנון קילומטרים בודדים, נחשבת כיישוב קו־עימות וכבר ספגה טילים מחיזבאללה במלחמה. יישובים רבים בסביבתה פונו בשבועות האחרונים מתושביהם, אבל בעיר שמתגוררים בה כ־74 אלף איש, פינוי אינו אופציה.
מה שכן ניתן לעשות הוא להיערך להסלמה. העיר כבר חולקה בעבר לשבעה רבעים, כשהמטרה היא ליצור ממשק בין תושבי כל רובע ובין הרשות המקומית בכל נושא שמתעורר כתוצאה ממצב החירום, ולתת לו מענה ככל שניתן. אבל גם זה לא מספיק. עם כל הכבוד לעובדי העירייה שמנהלים את הרובע בחירום, כשבכל רובע יש למעלה מעשרת אלפים תושבים, קשה לתת מענה איכותי לכל הצרכים.
בשבוע האחרון החלו ליישם בנהריה את יוזמת אלומה. בתמצות, מטרת היוזמה היא להפוך כל שכונה לקהילה, וליצור בה מרכז סיוע אזרחי קהילתי שיופעל על ידי מתנדבים ויספק את המענים הנדרשים בשעת חירום. בשבוע האחרון חולק רובע 7 בנהריה, הכולל את שכונת עין־שרה החדשה והישנה, לשבעה אזורים קטנים, שבע שכונות. בכל שכונה מונה ראש צוות וסגן, שמפעילים רכזי מתנדבים מתוך השכונה בתחומים של רפואה, ביטחון וקהילה. ראשי הצוותים עברו הכשרה בשבוע שעבר, וכבר בימים הקרובים יתחילו המתנדבים בכל שכונה לקיים בה סיורים אזרחיים ולאתר צרכים של תושבים. מאיר פורת, קב"ט מוסדות חינוך בעיריית נהריה, משמש בשעת חירום כמפקד רובע 7. בשיחה איתו השבוע הוא אומר שהמטרה מבחינתו היא לתת מענה קהילתי קרוב יותר לתושבים, שצוות הרובע שפועל תחתיו מתקשה לתת.
יוזמת אלומה נולדה בתנועת אור עבור ימי שגרה, כדי לחזק את ערי הנגב והגליל באמצעות חיזוק הקהילות שבתוכן. יחד עם ארגון "לב אחד" ועם "השומר החדש", היוזמה הותאמה בחודש האחרון למצב חירום, כך שכל שכונה בישראל תהיה בעלת חוסן, מוגנת, ועם כוח סיוע אזרחי.
דעאל לוי, תושב קיבוץ שדה־אליהו, הוא רכז אזור צפון של יוזמת אלומה מטעם ארגון "לב אחד". בשבוע האחרון הוא מושקע כולו בארגון צוותי המתנדבים של השכונות ברובע 7 בנהריה. כמי שמתגורר בקיבוץ, לוי מודע היטב לצורך בחיזוק המסגרות הקהילתיות בעיר. "הרעיון הוא להפעיל לצד כיתות הכוננות הביטחוניות, כיתות כוננות אזרחיות שיספקו לתושבים ביטחון קהילתי. צוותי המתנדבים שאנחנו מארגנים בכל שכונה, אמורים לחזק את הערבות ההדדית ולייצר חוסן קהילתי בשגרת חירום. ביישובים במרחב הכפרי כבר פועלים לצד כיתות הכוננות וצוותי צח"י, גם צוותים של חוסן קהילתי. המטרה של אלומה היא לייצר גם בערים צוותים כאלו".
פעולה משלימה לעשייה הזו התקיימה השבוע מאות קילומטרים מנהריה, בחמ"ל של "לב אחד" בבאר־שבע. מתנדבים של הארגון ישבו שם וביצעו שיחות טלפון לכל התושבים מעל גיל שבעים ברובע 7 בנהריה, כדי למפות צרכים שונים ומגוונים שלהם. המידע שנאגר בחמ"ל בבאר־שבע מועבר למפקדי הצוותים בנהריה ולמתנדבים בכל שכונה, כדי לתת את המענה הנדרש.
רוני פלמר, מנכ"ל תנועת אור ויו"ר ארגון לב אחד, רואה בפרויקט אלומה אמצעי הכרחי לסגירת הפער שקיים בתחום הקהילתי בין יישובים לערים. "למושבים, קיבוצים וישובים קהילתיים יש ועדות לכל נושא. הם בתפקוד גבוה גם במצבי חירום, וראינו את זה בזמן הקורונה. אבל 91% מתושבי המדינה גרים בערים, וברבות מהן אין מסגרות קהילתיות חזקות, במיוחד בפריפריה. הרעיון של המודל הוא להצמיח את המדינה מלמטה, וליצור צוותים ורכזים בכל שכונה בתחומים של ביטחון, רפואה וקהילה, שיהוו רשת ביטחון אזרחית. צריך לזכור שיש כוחות חזקים בכל עיר. בנהריה למשל, כשביקשו מתנדבים לתחום הביטחון, הגיעו 1,500 תושבים". פלמר מקווה שהפיילוט, שכבר יצא לדרך בנהריה, יהפוך להיות פרויקט לאומי בערים רבות נוספות. "מנהריה אנחנו מתכננים להמשיך בקרוב לעכו, כרמיאל ואופקים, ובשאיפה להגיע תוך מספר שבועות לעשרות רשויות".
שדרותיים במצפה
הפער בין ערים לישובים כפריים מורגש היטב גם בקרב האוכלוסייה שכבר פונתה בחודש האחרון. מכל ביקור במלונות המפונים עולה פער בין מי שמשתייכים לקהילה חזקה כמו קיבוץ או יישוב קהילתי, ובין המפונים מן הערים. בביקורים שקיימתי בחודש האחרון במלונות שונים ברחבי הארץ פגשתי חברי קיבוצים ומושבים מהנגב המערבי, ולצידם תושבים משדרות. חברי הקיבוצים, גם אלו שעברו חוויות קשות במתקפת חמאס, מתמודדים עם האתגרים הרבים יחד, כקהילה. הגב הקהילתי החזק מספק להם מענים פיזיים ונפשיים. הקהילה הקטנה מצליחה להתארגן מהר יחסית, ובסיוע משרדי הממשלה ליצור לעצמה מסגרות חינוך ורווחה חלופיות.
כשמדובר בעיר כמו שדרות או קריית־שמונה, האתגר הרבה יותר גדול. תושבי שדרות מפוזרים כעת במוקדים רבים ברחבי הארץ, מאילת ועד טבריה. בעיר אין מסגרות קהילתיות חזקות כמו ביישוב קהילתי. כשעשרים משפחות משדרות מגיעות למלון, הן לא קהילה מגובשת כמו עשרים משפחות מקיבוץ או מושב. פעמים רבות אין להן בכלל היכרות מוקדמת. זהו הבדל משמעותי שיש לו ביטויים רבים. מובן שגם בעיירות יש אלפי אנשים חזקים ומחוסנים וגיבורים, ועדיין – לרשות עירונית אין יכולת לספק לעשרות אלפי תושביה את המעטפת הקהילתית החזקה שיש ביישוב קטן של עשרות או מאות משפחות, מעטפת שמסייעת מאוד בשעת משבר.
יש גם כאלו שמצליחים ליצור בעצמם קהילות מהשטח, כמו זו שפגשתי במלון "קלאב רמון" במצפה־רמון. כ־15 משפחות דתיות משדרות שהתקבצו לשם זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה, יצרו לעצמן קהילה לתקופה הקרובה. הם פתחו קבוצת ווטסאפ בשם "שדרותיים במצפה", מקיימים ישיבות שבועיות ומתכננים פעילויות משותפות. לצד שילוב ילדיהם בבתי הספר המקומיים, חלקם גם השתלבו כמורים בבתי הספר כדי למלא את חסרונם של מורים מקומיים שגויסו למילואים, ולא פחות מכך כדי להיות פעילים ויצרנים ולא רק צרכנים ומסתייעים.
מודל אלומה, כמו כל יוזמה חברתית אחרת שצומחת מהשטח, איננו יכול להחליף את אחריותה של המדינה. משרדי הממשלה מוכרחים לחזק גם בשגרה את החוסן הקהילתי בערים. כדי שזה יקרה, המדינה צריכה להעניק יותר כוח כלכלי עצמאי לרשויות המקומיות. דווקא הן, יותר מהשלטון המרכזי, מסוגלות, בסיוע המגזר החברתי, להפוך שכונות לקהילות.
