קירקלנד־אליס הוא משרד עורכי הדין הגדול והחשוב בעולם לפי כל המדדים המתפרסמים בתחום. מבסיסו שבשיקגו מעסיק בעליו כמות עצומה של 3,000 עורכי דין, שמכניסים לחברה שישה מיליארד דולר בשנה ומרוויחים כל אחד בממוצע שני מיליון דולר. לת'האם־ווטקינס מקליפורניה הוא המשרד השני או השלישי בגודלו ובעוצמתו בעולם, תלוי איזה מדד שואלים. גם שם עובדים כ־3,000 עובדים, שמרוויחים מיליוני דולרים ומייצרים הכנסות עתק של למעלה מחמישה וחצי מיליארד דולר בשנה.
כל בוגר של אוניברסיטת ליגת הקיסוס במחלקות למשפטים חולם להגיע לחברות האלה. בשביל זה הוא והוריו משלמים עשרות אלפי דולרים בשנה, נכנסים לחובות ולוקחים הלוואות. לשם הם נושאים את עיניהם. השבוע, שתי הפירמות הללו – ואיתם יותר מעשרים משרדי עורכי־דין גדולים בארה"ב – שלחו מכתב נוקב לדיקנים למשפטים באוניברסיטאות שבהן התחוללו בשבועות האחרונים אירועים אנטישמיים, ובו הודיעו להם כי אם לא ישנו במהירות את ספינת השנאה שאותה הם משיטים בסלחנות בלתי נתפסת, בוגריהם לא יועסקו בחברות שלהם. זה כמובן נכתב באמריקנית, כלומר עם סאבטקסט מלא פאסון שמשדר כוח, אבל אמריקנים מבינים אמריקנית. מדובר במכתב יוצא דופן, שמכוון לבטן הרכה של אוניברסיטות־העל ששואבות את כוחן מהעובדה שתעודת בוגר מהן מבטיחה עבודה מתגמלת, וזוכות בשל כך להיות מוקד משיכה.
מארק דובוביץ', יו"ר "המכון להגנה על דמוקרטיות", הופיע השבוע בתוכנית הבוקר הפופולרית של פוקס ניוז – הערוץ הנצפה ביותר בארה"ב – ובמשך דקות ארוכות הסביר בעזרת מפות, עובדות ותרחישים מפורטים כיצד איראן תוקעת יתדות בדרום אמריקה ובמרכזה כדי לבנות בסיס ביבשת. "האסלאם הרדיקלי שפלש לישראל מגבולה הדרומי ושחט אזרחים במיטתם – אני מודאג מכך שהם יעשו את אותו הדבר לקהילות בגבול הדרומי שלנו וישחטו אמריקנים במיטתם". המסר הזה יכול להישמע לישראלים קצת רחוק, אבל הוא גורם למיליוני אמריקנים להבין עד כמה האיום שבפניו עומדת ישראל גדול.
הארגון האקטיביסטי Accuracy in Media שולח בימים האחרונים משאיות לקמפוסים, ועליהן תמונות של סטודנטים שנתפסו במעשים אנטישמיים כמו קריעת פוסטרים עם שמות של ילדים שחמאס חטף לרצועת עזה. השיימינג ברור, חד ומרתיע מאוד. אתרי אינטרנט כמו "קנארי מישן" החלו לפרסם שמות ותמונות של סטודנטים אנטישמיים.
הסנטימנט האנטישמי בחלק מהאקדמיה האמריקנית אינו חדש. מה שחדש הוא התעוררות של הקהילה היהודית, שכרגע נראה שגם בחלקיה הליברלים יותר מתחילה להבין שלא מדובר באנטי־ישראליות או אנטי הממשלה הספציפית ששולטת בירושלים אלא אנטישמיות נטו. הרשת התמלאה בטקסטים קורעי לב של סטודנטים יהודים שמעידים על עצמם כשייכים לתנועת ה־woke (התעוררות), ושבחודש האחרון הבינו שהשמאל הזה, שאליו נולדו ולתוכו גדלו, רוצה למעשה למחוק אותם מעל פני האדמה. לא את מדינת ישראל – זה כבר ברור מהסיסמה האנטישמית "מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשית", שהפכה להמנון בכמה מהקמפוסים – אלא אותם כיהודים. מדובר באירוע מטלטל וקשה שכולל גם סרטונים שבהם נראים סטודנטים יהודים שמתפרקים בבכי. אפשר להבין אותם, כל השקפת עולמם ומשנתם הפוליטית קורסת למול עיניהם. לצד הכאב, מדובר גם בשעת רצון גדולה. כיהודים החיים במדינת ישראל אסור להתעלם ממנה ואסור לפספס אותה, גם אם באופן טבעי אנחנו שקועים בתוך עצמנו, בתקופה המאתגרת והמורכבת שעוברת על מדינתנו ועלינו.
מה אנחנו יכולים לעשות? קודם כול לתת ליהודים בארה"ב את התחושה שאנחנו עם אחד. האמרה "אחים אנחנו" נכונה כלפי הרפורמים והקונסרבטיבים וכל מי שיש לנו איתו מחלוקות על כל דבר, בדיוק כמו שצריך להיות בתוך ישראל פנימה. הדבר הנוסף שצריך לעשות הוא ליצור מערכת שתדע לשמור על קשר רציף ומשמעותי עם סטודנטים יהודים בקמפוסים, ליצור שם גאוות יחידה לאומית ויהודית. כך, לצד הפעולות האגרסיביות של יהדות אמריקה במישור הכלכלי והפוליטי, הדברים יקבלו פרופורציה אחרת.
מסיורים שערכתי בקמפוסים בארה"ב בשנים האחרונות עולה התמונה הבאה: שמונים אחוז מהסטודנטים כלל לא מתעניינים במתרחש במזרח התיכון. הם אינם קהל היעד. עשרה אחוזים לערך תומכים בישראל ועשרה אחוזים בפלסטינים. עשרים האחוזים האלה צריכים להיות במוקד העשייה הישראלית־ציונית־יהודית. מהצד החיובי צריך לטפח את הערכים, הזהות והגאווה הלאומית. באוניברסיטה כמו אורבנה־שמפיין באילינוי – שבה קיים תא סטודנטים יהודי גדול, פעיל ועם בסיס אורתודוקסי לא קטן – הפלסטינים לא מרימים ראש כמו במוסדות אחרים. הם לא מנסים להחזיר אחרים בתשובה אלא נותנים ערכים ציוניים ויהודיים שיסבירו קודם כול ליהודים הצעירים, ואחר כך לכל מי שמעוניין לשמוע: ישראל אינה קולוניאליסטית, זהו ביתו של העם היהודי שאליו חזר אחרי גלות ארוכה. זה לא מיסטי ולא רוחני, מדובר בעובדות שמגובות בארכיאולוגיה. הגיע הזמן להשתמש בזה מול הנרטיבים הפוסט־קולוניאליסטים שרווחים בקמפוסים ומערערים את הנפשות היהודיות, שפעמים רבות מדי פשוט לא יודעות את העובדות ההיסטוריות הבסיסיות הנוגעות לעמם.
בנוגע לעשרת האחוזים התומכים בפלסטינים, צריך לפרק את הבריתות המוזרות וההזויות בין תאים פלסטיניים לתאי מדוכאים, אקלים ולהט"ב. זה לא יהיה קל, שכן יותר מדי שנים היו על המגרש רק שחקנים של קבוצה אחת, אבל זהו, הגיע הזמן לעלות עליו ולשחק בכוח. צה"ל בשערי עזה, וכוח יהודי משמעותי וצודק צריך לעמוד בשערי האוניברסיטאות ולהגן על עצמו. זוהי שעת חסד שבה כל המסכות הוסרו ואסור להחמיץ אותה.
