בשנת 1861, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית, תהה נשיא ארה"ב אברהם לינקולן אם במצב שבו המורדים מפירים את כל החוקים, הרשויות נדרשות להמשיך ולציית לחוק באופן שיביא לריסוק המדינה. לינקולן השיב לשאלה זו בשלילה, ושלל ממורדים שביצעו פעולות חבלה בתוך ארה"ב את הזכות לעמוד בפני בית משפט. בשונה מהחלטתו של לינקולן, הרי שבמשפט הבינלאומי לא קיימת הדדיות: הפרת הכללים על ידי צד אחד אינה מקנה לצד השני זכות להפר אותם. ואולם, שאלת התנהגותו של הצד המפר נלקחת בחשבון בעת שקילת פעולות הנגד להגנה עצמית.
חמאס הוא ארגון ג'יהאדיסטי אסלאמי, ארגון גרילה סמי־צבאי שביצע מתקפת טרור נגד מדינת ישראל, צבאה ואזרחיה, ובמסגרתה ביצע פשעים נגד האנושות. אמנת חמאס מצווה להרוג את כל היהודים, עד האחרון שבהם. חמאס אינו רואה בנו בני אנוש כי אם צאצאים של קופים וחזירים. למי שעדיין תוהה, זו אינה מלחמה על אדמה, זהו ג'יהאד מהזן של דעאש וגרוע ממנו. רוצחי חמאס אף מצווים לפעול באופן אכזרי כדי להטיל בנו מורא. מאמיני חמאס וציבור תומכיו עוברים אינדוקטרינציה גזעית גרועה מזו הנאצית. ההבדל היחיד בין חמאס לנאצים הוא רק ביכולת הביצוע, לעת עתה. חמאס משוכנע ש"הניצחון" בעזרת רובים ואופנועים אל מול מטוסים, טנקים, מסוקי קרב – הוא ניצחון בעזרת ״אללה״ – עלינו, הכופרים. זאת כחלק ממלחמת יום הדין שהחלה, על פי תפיסתו התיאולוגית. זהו האויב, אלו אמונותיו הגזעניות והברבריות, אלו מטרותיו.
בנוסף, חמאס משמש גם כראש חץ של תנועת ג'יהאד רחבה יותר, הפועלת כמעין "פרוקסי" של איראן – מדינה אסלאמית שחרתה על דגלה את השמדת ישראל. גם מצפון אורבת לנו סכנה דומה בדמות חיזבאללה – ארגון פונדמנטליסטי אסלאמי נוסף, שפועל גם הוא מטעם איראן. גם ביהודה ושומרון פועל חמאס, יחד עם גופים אחרים, למימוש אותה מטרה. איראן וחיזבאללה אינן מצויות עימנו בסכסוך טריטוריאלי, והראשונה אף שוכנת אלפי מיילים מגבולנו. ההתקפה על ישראל נעשתה במסגרת אמנת חמאס, כחלק מהניסיון לממש את מטרתם: להשמיד את ישראל ולרצוח את כל אזרחיה היהודים, כחלק מהג'יהאד המופעל על ידי איראן ובתמיכתה המלאה
הדרך לממש את מטרתם היא באמצעות מעשי טרור מזוויעים, זריעת פחד בקרב האוכלוסייה בישראל, פירוק החברה, הבאתה לחורבן כלכלי ועוד. זהו איום מעשי וקיומי בחורבן המדינה וחיסול כל אזרחיה; איום רב־זירתי שהולך ומתרחב. חמאס וחיזבאללה מבצעים את פעולותיהם תוך שימוש מכוון באוכלוסייה האזרחית כמגן, ותוך קבלת סיוע מרבים בתוכה. ההתקפה נעשית ללא כל התגרות קודמת מצד ישראל ובעזרת שימוש בנשק סטטיסטי נגד אוכלוסייה אזרחית. כל אלו פרמטרים חשובים בדין הבינלאומי.
מהי, אם כן, תגובה פרופורציונלית לפעולה ולאיום זה? נדמה כי יש לקיים דיון מיידי בסוגיה זו ולשנות את הקונספציה מן היסוד, כפי שעשתה מדינת ישראל בעבר בנושא "החיסולים הממוקדים", כאשר הייתה הראשונה בעולם להשתמש בפרקטיקה חדשנית זו, נוכח הנסיבות הייחודיות שעימן התמודדה. בעקבותיה החלה גם ארה"ב להשתמש בחיסולים ממוקדים. בג"ץ בהרכב מורחב אישר את הפרקטיקה כעומדת בכללי הדין הבינלאומי.
אנחנו נמצאים בזמן אקוטי לשינוי קונספציה. ישראל היא המדינה המערבית היחידה שהג'יהאד העולמי מצוי בגבולותיה. אין אף מדינה מערבית שהייתה מסכימה לנהל שגרת חיים תחת מתקפות טילים כפי שמדינת ישראל עשתה במשך שנים. כעת נוסף גם סיכון ממשי לפלישות ומעשי טבח מחרידים. בצה״ל ובדרג המדיני מתרחשת אמנם הפנמה של "העולם החדש" שאנו מצויים בתוכו, אולם הם עדיין פועלים במסגרת הפרדיגמה של "העולם הישן". במקום להחליף דיסקט הם מפעילים את אותו דיסקט, רק במהירות ובווליום גבוהים יותר. תוכנת ההפעלה שלנו חייבת להשתנות, ובעיקר בהתייחס לפרשנות הדין הבינלאומי.
דיני המלחמה קובעים כי פגיעה אגבית באזרחים או במטרות אזרחיות לא תיחשב להפרת דיני המלחמה, כל עוד הפגיעה מצויה ביחס סביר לתועלת הצבאית שבהתקפת המטרה הצבאית. ככל שלא נכריע את חמאס באופן מוחלט, ככל שלא נמחיש לשאר אויבינו כי אין תקומה למי שעשה מעשה מזוויע שכזה, חמאס והאויבים האחרים המשקיפים עלינו מהצד יקומו עלינו לכלותנו. השיעים מהצפון שראו את ניצחון הסונים מהדרום, כמו גם האויב מלב הארץ, יקומו להשמידנו. הכרעה זו אינה יכולה להגיע במחיר דמים כבד נוסף, ועליה להיעשות באמצעות שינוי עד ביטול כללי "נזק אגבי", כלומר פגיעה באזרחים, ביחס ל"מטרות מופללות".
בשלב זה אנחנו מצויים עדיין בתוך "התוכנית האיראנית". אנו פועלים בעזה בעוצמה רבה מבעבר אך בתוך אותה פרדיגמה מוכרת וצפויה, ועשויים לשלם בשל כך בחיי אדם ובסיכון לקריסה כלכלית בטווח הארוך. אם איראן תחליט לגרור אותנו למלחמה בצפון, אסור לנו להמשיך לפעול במסגרת "התוכנית האיראנית". אסור לנהל פינג־פונג בתנאים שלהם. התגובה העוצמתית בדרום הייתה מדורגת ואיטית. אף שמחבלי חמאס היו באלפיהם בצפון הרצועה, צה"ל נמנע לעיתים מירי לעבר הרוצחים בשל היטמעותם בריכוזי אוכלוסייה.
התגובה למלחמה בצפון צריכה להיות שונה לחלוטין, במסגרת פרדיגמה חדשה: תגובת בזק מיידית של הרס כל תשתיות המדינה, החרבת ביירות כולה והריגת כל אנשי חיזבאללה. זאת גם במחיר של רבבות הרוגים בלבנון, ואף יותר מכך. זו התגובה הפרופורציונלית החוקית למטח צפוי של 160,000 טילים התקפיים המכוונים לעבר בתי חולים, שדות תעופה, מגדלי תל־אביב, כבישים, מתקני חשמל ומים ותשתיות נוספות. כך הייתה נוהגת כל מדינה מערבית.
אנחנו לא מעצמה כארה״ב, ואין לנו את היכולת לנהל מערכה ארוכה מבלי לקרוס כמדינה. מחיר הטעות עשוי לחרוץ את גורלה של המדינה. לא תהיה הזדמנות שנייה.
