השעה היא שעת משבר, משבר קשה ומורכב. אבל היא גם שעת לידה: "ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי". אנחנו עם שוחר שלום, מלא חסד ואהבת טוב. אולם רשעי עולם הסובבים אותנו מפרעות תרפ"ט ועד היום מכריחים אותנו להילחם; לצאת למלחמה על עצם חיינו וחיי משפחותינו, על תקומת עמנו ומדינתנו. המלחמה חושפת שוב ושוב את גודלנו הפנימי, מכריחה אותנו להוציא לפועל את המדרגה האמיתית שלנו; את האחדות היצירית המוטבעת בנו, גם בשעות של מחלוקת הדעות. ייתכן שאיננו יודעים עדיין לבאר מהי המדרגה החדשה שתיוולד כתוצאה ממלחמה זו, אך הנביא ישעיהו אומר: "האני אשביר ולא אוליד יאמר השם".
השעה היא שעה של דמים והעובר טרם יצא, אבל אנו פוגשים כבר את גבורת הלידה, את גבורת האומה. בבת אחת עזבנו כולנו את קטנוּת היום־יום שהתרגלנו אליה, ומתרוממים לחוש איך אנו חלק מעם נפלא, עם גיבור. והנה מתעוררת כאן שאלה חשובה מאוד: מיהו עם ישראל האמיתי: זה שהכרנו לפני המלחמה – מפולג, מסוכסך ומלא שנאה עצמית – או זה שמתגלה לנו כיום? למרבה הצער נדרשנו לסטירת לחי קשה כדי להתעורר מהתרדמה שלנו, אבל אין ספק שעם ישראל האמיתי הוא זה שמתגלה לנו היום: הגבורה המופלאה של הלוחמים, הנכונות המופלאה של הציבור כולו לצאת למלחמה קשה נגד חמאס ונגד חיזבאללה; האחדות המופלאה שמתגלה כאשר בכל הארץ אנשים פותחים את ליבם ואת ידיהם, קולטים את אנשי הצפון ואת אנשי הדרום, ומגלים אהבה ואחווה, נתינה ומסירות. זה עם ישראל האמיתי.
לשואלים מה יהיה, אני אומר: רגע, לפני שתדרשו ממני לנבא מה יהיה, אני רוצה שתשימו לב מה כבר היה. סוף־סוף אנחנו פוגשים את עם ישראל האמיתי, ואל לנו לשכוח מי אנחנו. אנחנו עם הנצח, העם של דוד המלך שהכה את הערל הפלשתי, באומרו: אתה בא אליי באכזריות ורוע לב, ואני בא אליך בשם השם מערכות ישראל אשר חרפת. רוח השם אשר על האומה בכללה מתגלה בשעות המבחן. הנחישות, אומץ הלב, התושייה, ובעיקר האחדות של האומה כולה והאחריות ההדדית.
באינטואיציה פנימית, ללא הסברה אמונית כזו או אחרת, אנחנו יודעים שאנחנו נלחמים על הצדק, על השלום, על האמת. לא רק גורלנו האישי והלאומי מוטל בסכנה, כל מעמד השלום והטוב, האמת והאהבה של כל יושבי תבל מונח על המאזניים. כידוע, מאחורי חמאס וחיזבאללה עומדת איראן, בעלת אידאולוגיה שאינה שונה בשום דבר מגרמניה הנאצית. אותו להט להרוג ולשלוט ולהשליט את דעתך במרחב כולו, כשהמטרה מקדשת את האמצעים. ממש כמו ערב מלחמת העולם השנייה, גם היום אומות העולם משלבות ידיים וחושבות שאולי יהיה בסדר. כמו אז, גם היום מי שנמצא בחזית ונדרש להילחם נגד הרשע העולמי הוא עם ישראל.
הרמב״ם כותב במורה נבוכים שבכל מקום בתנ״ך שנאמר על מישהו ש"צלחה עליו רוח השם", זו תחילת מעלת הנבואה, גם אם ללא דיבור ישיר. יונתן בן עוזיאל מתרגם: ״רוח גבורתא מן קדם השם״. העם שלנו מלא רוח גבורתא מן קדם השם. כולנו מגלים היום מי אנחנו באמת, העם שדורש את הצדק ואת המוסר ואת האמת בעולם. וכל האחרים עומדים סביבנו ומשבחים אותנו ומוחאים לנו כפיים, ואפילו קצת עוזרים בשליחת נשק – אבל לא יותר. העבודה הקשה – מסירות הנפש והגבורה להיכנס אל תוך הרוע ולהשמיד אותו – מוטלת עלינו. כל העם מאוחד בהכרה שזה מה שצריך לעשות וזה מה שאנחנו מוכנים לעשות. אכן, עוד נכונו לנו תהליכים לא פשוטים במלחמה ואחרי המלחמה, אבל אל לנו לשכוח את הרגעים הגדולים האלה שהתחוללו בשבועיים האחרונים, שבהם פגשנו את עם ישראל האמיתי. אם על בניין עיריית תל־אביב כתוב ״אין יותר ימין ושמאל כולנו עם אחד״, אז קרה כאן משהו.
האויבים שלנו לא מבדילים בינינו. הם רוצים לחסל את עם ישראל, ועם ישראל מתעורר ומבין שהמחלוקת היא בשוליים. כולנו עם אחד, עם השם שיצא ממצרים לפני שלושת אלפים שנה, ולאט לאט הוא משנה הרבה דברים בעולם. אנחנו ממשיכים את משימתנו ההיסטורית: להילחם על הטוב, הצדק, האמת, האהבה והאחווה.
אחים יקרים, כולנו, כולנו ממש – בחזית ובעורף – צריכים להכיר את הגודל הפנימי שבתוכנו. להכיר את קדושתנו, את האחדות הנפלאה שנמצאת בעומק נשמת כולנו. את רוח השם הממלאת אותנו, ובזה נתמלא חיים, גבורה ותושייה. כך נצא גם ממלחמה זו מחוזקים ומתקדמים אל תחייתנו השלמה.
