"מה שקשה הוא הדרך שבה חמאס משתמש באנשים כמגן אנושי. מה שקשה זה לחטוף כמה מאות אנשים כבני ערובה, ולהשאיר משפחות מודאגות שמחכות להבין היכן יקיריהן נמצאים. מה שקשה זה שמחבלים מגיעים בהפתעה לפסטיבל מוזיקה כדי לשחוט צעירים שרק מנסים ליהנות. יכולתי להמשיך עוד ועוד. זה מה שקשה. צריך להיות כן לגבי העובדה שהיו נפגעים אזרחיים, וסביר להניח שיהיו יותר. זו מלחמה: זה אכזרי, זה מכוער, זה מבולגן. כל אחד מהנפגעים האלה הוא טרגדיה בפני עצמה. יהיה מועיל אם חמאס ייתן לעזתים לעזוב. אנחנו יודעים שיש אלפים שממתינים לעזוב, וחמאס מונע מהם לעשות זאת. זה מה שקשה".
ג'ון קירבי, דובר המועצה לביטחון לאומי בארה"ב, לא הקריא את הדברים הללו מתוך דף. הם יצאו מדם ליבו בתשובה ספונטנית לשאלה של עיתונאית אנטי-ישראלית, שבמסיבת עיתונאים בבית הלבן שאלה אותו אם הוא מודע לביקורת על דבריו "הקשים" של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כלפי חמאס. כמה ימים לאחר מכן אמר קירבי במסיבת עיתונאים נוספת כי "הפסקת אש אינה הצעד הנכון עכשיו, היא תשרת רק את חמאס".
קירבי אינו יהודי; הוא גם לא רפובליקני, אלא מזוהה דווקא עם הדמוקרטים. הוא פרש מתפקידו כדובר מחלקת המדינה עם מינויו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב, וחזר לבית הלבן רק עם כינון ממשל ביידן. ובכל זאת, קשה להחמיץ את ההקשר הפרו־ישראלי בדבריו. קירבי, שנולד וגדל בפלורידה, יכול לצורך העניין לייצג את האמריקני הממוצע – ואת זאת מאשרים גם הסקרים: רוב האמריקנים תומכים חד־משמעית בישראל במלחמתה נגד חמאס.
הקונגרס האמריקני צפוי לאשר בקרוב חבילת סיוע אדירה לישראל, בהיקף של כ־14 מיליארד דולר. הגורם היחיד שעלול לעכב את הסיוע הזה איננו מחלוקת בין שני חלקי בית הנבחרים – אולי המפוצל והמקוטב ביותר אי פעם – על עצם הסיוע לישראל, אלא על כוונת ממשל ביידן לכרוך עימו גם סיוע לאוקראינה ולטאיוואן, כמו גם העברת כספים לחיזוק הגבול עם מקסיקו. הרפובליקנים עושים שרירים, ומעוניינים להעביר את הסיוע לישראל בנפרד. זהו למעשה אחד הנושאים הבודדים שיש לגביו קונצנזוס דו־מפלגתי מוחלט כמעט. זוהי עובדת היסוד שעל הישראלים לדעת בכל הקשור למתרחש בארה"ב בימים אלה.
תוסיפו לכך את דבריו החוזרים ונשנים של הנשיא ביידן בעד ישראל, אזהרותיו התקיפות כלפי גורמים כמו איראן וחיזבאללה לבל יעזו להיכנס למערכה, וכמובן כינוס כוח אש אמריקני משמעותי שנשלח לסביבת ישראל – ותקבלו את אחד ממופעי התמיכה הנרחבים והמרשימים ביותר של המעצמה החזקה בעולם כלפי מדינת היהודים.
בעוד שנה בדיוק יתקיימו הבחירות לנשיאות ארה"ב. בתקופה כזו, שנת בחירות, אין פעולה או החלטה של ג'ו ביידן – שמתכוון לרוץ לכהונה שנייה למרות גילו המתקדם – שלא ייבחנו במבחן הקלפי. הפרשנים בארה"ב חלוקים בשאלה אם עמידתו החד-משמעית לצד ישראל במערכה מול חמאס תפגע בביידן מבחינה פוליטית או להפך. גדעון רצ'מן, פרשן ענייני החוץ בעיתון "פייננשל טיימס", צייץ השבוע כך: "עזה היא חדשות רעות מאוד לסיכויי הבחירה מחדש של ביידן. מצביעים צעירים ופרוגרסיבים הם חלק מרכזי בקואליציה הדמוקרטית, ורבים מהם זועמים על תמיכת הממשל בישראל. אם הם יישארו בבית או יצביעו לקורנל ווסט (הוגה דעות שהכריז על הקמת מפלגה שלישית וריצה לנשיאות ארה"ב; א"ש) – ביידן בצרות גדולות".
דעה מנוגדת הציג הסוקר האמריקני הנחשב נייט סילבר, שהשיב לרצ'מן: "לא חל שינוי במידת האהדה לביידן מאז תחילת המלחמה בעזה. המדיניות שלו אהודה בקרב חלקים מקואליציית הדמוקרטים, ואינה אהודה בקרב אחרים. כמו כן, גם המצביעים המתנדנדים חשובים – האמריקנים די תומכים בישראל".
האמת היא ששנה היא פרק זמן ארוך מכדי שאפשר יהיה לנבא את ההשלכות של גישת ביידן על תוצאות הבחירות בנובמבר 2024. כל כך הרבה דברים יכולים לקרות עד אז, גם בזירה האמריקנית ובעיקר בזירה הבינלאומית, ונראה שהממשל בכלל וביידן בפרט לא מודאגים משאלת הפופולריות בבחירות – או לפחות לא כרגע.
צריך גם לזכור שארה"ב רואה עצמה כפטרונית העולם הדמוקרטי והמשטרים הערביים המתונים, וכמי שבצילה חוסות אירופה, אוקראינה, סעודיה, מצרים וישראל – אשר מהווות יחד כוח נגדי לציר הרשע, שכולל את רוסיה, איראן, קוריאה הצפונית ובמידה לא מועטה גם סין.
ישראל נלחמת מול עזה, אבל בעיניו של ביידן זו מלחמתם של הטובים ברעים – ובמלחמה כזו אי אפשר לעשות חישובים פוליטיים בכל רגע נתון, ודאי לא כשהבחירות, כאמור, עדיין רחוקות.
