החלטת בג"ץ לקצוב לממשלה שלושה חודשים לחקיקת חוק גיוס חדש משנה את כללי המשחק בשוק ההימורים על הקדמת הבחירות. עד עכשיו הוא התנהל על סמך שמועות מפוקפקות ותחושות בטן בוגדניות, אך החל מהשבוע כף העובדות נוטה לטובת ההערכה שהבחירות אכן יוקדמו.
תאריך התפוגה של הקואליציה הוא 2 בדצמבר, כ"ד בכסלו, ערב נר ראשון של חנוכה. אם רבותיו של יעקב ליצמן לא יתעשתו ויאשרו לו להתיישר עם חוק הגיוס המשופץ, שעבר כבר בכנסת בקריאה ראשונה, בחנוכה לא תהיה עוד קואליציה אלא ממשלת מעבר.
ליצמן עצמו כנראה לא רוצה בחירות. גם לא ש"ס, הבית היהודי, כחלון או ליברמן. לכולם טוב בממשלה הנוכחית, אפילו טוב מאוד. ספק גדול אם יהיה להם טוב גם בממשלה הבאה, ואם בכלל יהיו חברים בה.
בחירות כלליות הן ממלכת אי־ודאות, גם כאשר נדמה שהכול צפוי. אפילו סופת חורף אקראית ביום הבחירות עלולה להשפיע על התוצאות לכאן ולכאן, שלא לדבר על תסריטים בלתי חזויים אחרים, כמו מלחמה (ראו תקדים בחירות 73'), פרשיית שחיתות טרייה (רבין 77'), בעיית בריאות פתאומית (אריאל שרון 2006) או טרנד אלקטורלי של הרגע האחרון (צומת 92', הגמלאים 2006, כחלון 2015).
פרדוקסלית, דווקא עתידו של בנימין נתניהו נראה בטוח למדי גם בממשלה הבאה. לכן יש לו פיתוי עז לפזר לכל רוח את שותפיו המעצבנים, ולממש את הרווחים שחוזים לו הסקרים. הוא כנראה מצטער שלא הקדים את הבחירות כבר ליוני האחרון, אחד החודשים הטובים בתולדותיו אחרי העברת השגרירות האמריקנית לירושלים וביטול הסכם הגרעין.
בכל זאת, פוליטיקאי כה ותיק אמור לחשוב מאה פעם לפני שהוא מקריב שנת כהונה בטוחה על מזבח סקרים אופטימיים. מי כמוהו יודע עד כמה הם נזילים. הוא עצמו ניצח פעם ראש ממשלה שהקדים בחירות על סמך סקרים מבטיחים ותחושה כללית מצוינת (שמעון פרס 96'). אז נכון שלפעמים מנהיגים אמורים ליטול סיכונים, אבל הפעם אין הצדקה.
עדיף שנתניהו יכפה על ליצמן וליברמן להתפשר על חוק הגיוס, ויהפוך את תשע"ט משנת בחירות מבוזבזת לשנת עשייה נוספת ברוח ערכי הקואליציה הנוכחית. לחרדים ממילא אין כוונה להתגייס לצה"ל אפילו בתשפ"ט.
