לפני שבועיים, נאם הפובליציסט היהודי – אמריקני בן שפירו באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה, בשלב השאלות שאל שפירו את הסטודנטים שתקפו אותו על עמדתו בסוגיית המלחמה מול חמאס שאלה אחידה: אילו חלקים מישראל הם "פלסטין הכבושה"? כל התלמידים ענו את אותה התשובה "כולה".
זו אינה עמדה יוצאת דופן בקרב הקוראים לשחרור פלסטין, הקריאה לשחרר את "פלסטין" – שלהזכירכם, מעולם לא התקיימה ולכן לכל היותר ניתן להקימה, אבל לא לשחררה – "מהים עד הנהר" שגורה על פיותיהם של מאות אלפי המפגינים במערב נגד פעולות ישראל בעזה.
אבל נראה שציבורים שלמים בישראל מתעקשים שלא ללמוד את לקחי ה 7 באוקטובר ולהפנים את כוונותיהם של מי שקוראים להקמתה של מדינה "פלסטינית". זו איננה קריאה להסדרה ולא בקשה לשחרור. זהו צעד אסטרטגי בדרך למחיקה של ישראל מעל פני המפה, לחלוטין.
אלו מאיתנו העוסקים בהסברה בין לאומית בימים אלו מודעים היטב לעומק הבורות, בואכה שקרים בוטים, בכל הנוגע למצב העניינים האמיתי בין ישראל לערב רב המתקרה "פלסטינים" באזור, שאין להם לא מוצא ולא דת משותפת ונראה שהם מאוחדים בעיקר בשנאתם לישראל. אך אלו שחיים פה בארץ אמורים להכיר את המציאות כדי לזכור שישראל נסוגה מרצועת עזה עוד ב-2005, שהנסיגה הזו הובילה לעליתו של ארגון מרצחים אכזרי שהקים מבצר תת קרקעי וממנו יצא לביצוע הטבח הנורא בתולדות הפשעים נגד עמנו מאז השואה. אנחנו גם אמורים להבין כמה ילדותי הוא הטיעון שישראל אשמה במצב שנוצר. טרור הוא בחירה. ישראל לא כפתה אותו על חמאס.
כשרואים את החינוך לשנאה והאדרת המוות שמעניקים "הפלסטינים" לילדיהם אמורים להבין שהקונספציה כשלה כי היתה מבוססת על הנחות עבודה מוטעות מהיסוד. הפלסטינים אינם "יריב". הם אויב. הם אינם חולקים אף לא את הבסיסי ביותר בערכינו – הכבוד הלא מתפשר לחיי אדם. כאומה שוחרת חיים חייבת ישראל לדחות בשאט נפש את רעיון הלאומיות הפלסטינית.
ישראלים שעיניהם נפקחו לנוכח המציאות הרצחנית של הטבח ב-7.10, אמורים להבין שישובי העוטף הם מה שעמד בין מרצחי חמאס לבאר שבע ותל אביב. שחומות גבוהות, משוכללות ככל שיהיו, לעולם תפרצנה על ידי אויב נחוש, והאויב הזה, נחוש מאי פעם. שום ויתור לא סיפק אותו ושום הישג, זולתי השמדת ישראל ורצח תושביה לא יספק אותו. חמאס למעשה הבהיר שיש בכוונתו לחזור על הטבח ככל שידרש עד שתושמד ישראל. הגיע הזמן שנאמין בכנות כוונותיהם המוצהרות של המרצחים.
מי שמתמידים בעת הזו, ולנוכח האלימות חסרת הגבולות של האויב, בהנצחת עלילת הדם הנפשעת של "אלימות המתנחלים הגוברת" הם במקרה הטוב, שוטים. אדיוטים שימושיים בידיהם של אויביה של ישראל. בניית בית בארץ ישראל איננה פשע. מי שהפך את המילה "התנחלות" לכזו, אימץ את הנרטיב הרצחני השואף למחוק את ישראל מעל פני האדמה. נוכחותם של יהודים ביהודה ושומרון ממתנת את יכולת ההתעצמות של ארגוני הטרור באזור.
מי שמדמיינים לעצמם שהרשות הפלסטינית, שמעולם לא השכילה להפוך לרשות מדינית מתפקדת, שבעצמה מצהירה על מעורבותה ותרומת אנשיה לטבח בשמחת תורה, תשתלט על כל שטחי יהודה ושומרון וגם על עזה, ותספק להם את "השקט" שהם מייחלים לו – אם רק יפונו או יופקרו ההתנחלויות – הם, במקרה הגרוע, שונאי אדם חדלי אישים שמסרבים להבין שכמו שנחל עוז ובארי חסמו את מרצחי עזה מהגעה לבאר שבע, אשדוד ותל אביב, כך עומדות קרני שומרון וקדומים בינם ובין וטבח על ידי תושבי שכם וחווארה.
מי שמונעים מתושבי ההתנחלויות בעת הזו את הנשק הנדרש להגנתם ועוצרים במעצר מנהלי את פעילי הביטחון היהודים לנוכח עלייה תלולה באלימות כלפי יהודים בימים אלו, מפנים עורף לחובתם כלפי אזרחי המדינה שעל הגנתם הם אמונים.
הקונספציה של "שתי המדינות" קרסה בדרום. המציאות הבהירה כי בין הירדן והים תהיה מדינה אחת בלבד. השאלה היא אם במעשינו ובאמונותינו אנחנו מקדמים מדינה יהודית שוחרת חיים ושלום המבטיחה זכויות לכל אזרחיה ומאפשרת לתושביה ה'פלסטינים' חינוך לוויתור על השאיפה הלאומנית הרצחנית שטיפחו, והחזרתם לחיק האנושות באמצעות התניה מחדש לכבוד לחיים ולאהבת אדם ברוח ערכי היהדות המערביים, או מדינת טרור איסלמיסטית מושחתת ואלימה המאמללת את תושביה המוסלמים. יהודים ונוצרים לא יהיו בה.
אירועי 7.10 הבהירו לנו היטב מה יעלה בגורלם.
