בראיון הבוקר (ב') ב'כאן מורשת', פתח המגיש את החלק השני של התכנית, לקראת שיחתנו, באמירה הבאה: "אנחנו נעשה עכשיו משהו שלא עשינו בחודש האחרון, וגם זה על הפרק, להתעסק בעניינים הפוליטיים". חודש ללחימה בדרום, ונדמה כי הפוליטיקה הישראלית כמעט ומאיימת לחזור אלינו.
בשבת האחרונה שאל אותי מכר האם לכתבים פוליטיים יש עכשיו, בזמן המלחמה, עבודה, התשובה הייתה מורכבת, אמנם אין פוליטיקה כפי שהכרנו אותה בצורתה מהשנים האחרונות, אך ככל שעובר הזמן היא בוודאי מקבלת פנים חדשות, אלו כבר לא משברים פוליטיים ומתחים בין השרים, אלא סוגיות שנוגעות בהכרח בלחימה וסובב לה.
למשל, שר בממשלה שברגע אחד של אי זהירות מצידו ומצד הכתב העלה את האפשרות להטלת פצצת אטום על רצועת עזה וחולל סערה עולמית שגררה שורת תגובות וגינויים. או ראש ממשלה שיושב עם כתבים ובאמירה אחת מדליק את המערכת הפוליטית, מה שמביא את השר בני גנץ לתקוף פעמיים, ואת נתניהו להוציא הבהרה פעמיים, כמעט כאילו היו אלו ימים כתיקונם.
עם זאת, צריך להגיד כי אלו אירועים נקודתיים, וטוב שכך. אנחנו לא רואים עימותים על ג'ובים, כמעט שאין מתקפות בין קואליציה ואופוזיציה, וההצבעות בכנסת עוברות בהסכמה רחבה ופה אחד, העימותים נעשים לרוב סביב נושאים אידיאולוגיים, לחלקם יש בהם גם איזה רווח פוליטי, אך בסך הכל סומכים על אופן ניהול המלחמה ועל אלו שמנהלים אותה.
אחרי הטבח האיום בעוטף עזה הזדעזענו כולנו, מהתעוזה, מהמראות, מהמחיר הכבד, מגודל האסון הנורא שפקד אותנו, אולם אתמול כבר נשמעו בוועדת הכספים של הכנסת מצד ראשי הערים בדרום שתי אמירות כואבות, אחד של איתמר רביבו ראש מועצה האזורית חוף אשקלון שאמר כי "בשבוע שאחרי כולם מזדהים, אחרי שבוע שבועיים עולם כמנהגו נוהג", והשני האשים "עבר חודש וחזרה הפוליטיקה".
בשבועות האחרונים מרבים לדבר על החזרה לשגרה ומתכוונים בעיקר לחזרת התלמידים למערכת החינוך, יציאה לעבודה וגלגול מנועי הכלכלה. אפשר להגיד שלפחות בינתיים – המאבקים הפוליטיים כפי שהכרנו עד שמחת תורה לא חזרו לשגרה.
