בדיוק לפני חודש ישראל עמדה בפני היממה הרצחנית ביותר שחוותה מאז הוקמה. בשעה 6:32 בבוקר 7 באוקטובר החלה מתקפת הטרור האיומה, ובמשך שעות ארוכות אזרחים וחיילים נרצחו באכזריות בלתי נתפסת. ילדים, נשים, גברים, קשישים וחיילים נרצחו ללא הבחנה, גופות נחטפו או עברו ביתור אכזרי.
חודש בדיוק מאז שהזוועות התרחשו, ועדיין רב הנסתר על הגלוי. חודש שישראל סופרת את מתיה ומשפחות רבות נכנסו למעגל השכול, אך המדינה עדיין לא יודעת לומר כמה באמת נטבחו בבוקר הארור ההוא, ועדיין לא יודעת לענות על השאלה מה באמת קרה שם. חודש של הפעלת צה״ל כפי שלא הופעל מעולם, ועדיין אין תשובה איך הצבא החזק ביותר באזור נתפס כל כך לא מוכן. ואולי הכי גרוע: 50 שנה אחרי מחדל יום הכיפורים ונראה שישראל לא למדה כלום, ואף חוותה מחדל גדול עוד יותר מהמלחמה ההיא. הממשלה לא מוכנה לענות על שאלות והצבא לא מוכן לתת הסברים. רוב קברניטי המדינה לקחו אחריות למעט אחד זה שעומד בראשה, וכולם סבורים שאם הודו בכישלון, הם עשו את שלהם.
ישראל נכנסה למלחמה רב-זירתית כשהזירה הדרומית היא המרכזית. בצפון נסראללה שומר על מתיחות שגובלת במלחמה קשה, בסוריה מנסים בעיקר להסיט את הקשב שלנו מהזירות האחרות ובתימן עדיין עושים מאמצים לטווח את אילת. ביהודה ושומרון הפיקוד והאוגדה הניפו אגרוף ברזל והם ממגרים שם את הטרור מאז תחילת המלחמה, בסייבר אנחנו במלחמת עולם בלתי נתפסת שרובה נסתרת וחלקה המאוד מזערי גלוי. הזירה הפנים-ארצית רדומה אבל יש כבר כאלו ששואלים מתי היא תתעורר, וגם כאן המדינה ספק אם נערכת בכלל לתרחיש כזה.
חודש אחרי ואני מחפש נקודת אור ומקווה למצוא אותן ביעדי המלחמה. יש דבר אחד שברור לכולם, ימין ושמאל, אמריקני או אירופאי: בנקודת הזמן הזו ובהנחה שזה לא ישתנה בקרוב – ישראל חייבת לנצח את המלחמה הזו בתוצאה ברורה. בסוף המלחמה בגבול הדרום אסור שיישאר ולו גרגר אחד של טרור, אחרת נקבל מנה כפולה בעוד עשור או קצת יותר. במקרה כזה אירופה תחטוף גם היא פיגועי טרור רצחניים מבית דאעש והבאה בתור תהיה ארצות הברית.
חייבים להבין: אין לנו שם סיכוי לשרוד בתוצאה פחות טובה מניצחון ברור ומוחלט. בתחילת חודשה השני של המלחמה, אומנם תוצאותיה הסופיות כביכול ברורות לכולנו, אך בפועל נותרות תחת עלטה.
