פעם זעקו נגד 'כפייה דתית', והיום המציאו מילה אחת: 'הדתה'. באותו זמן שזעקו כל כך נגד 'כפייה דתית', העבירו רבבות צעירים, בנים ובנות לעולים חדשים, מעולם דתי מובהק, לאורח חיים חילוני-מסורתי, ולא קראו לזה 'כפייה חילונית', אלא 'כור היתוך'.
בצעירותי בחיפה 'האדומה', שמעתי מעולים חדשים עם עיניים מפוחדות, שהזהירו אותם במקום העבודה שלא לרשום את ילדיהם לחינוך דתי, כי 'מי ירשום לדתי, לא תהיה עבודה'; על כל זעקה ציבורית נגד 'כפייה דתית', היו עשרות ומאות מקרים של 'כפייה חילונית', תוך שימוש פסול בכוח של הרוב במוסדות המדינה.
גם היום, חלק לא קטן מצעקות ה'הדתה' מכוון לעצור קידום של קצינים, מורים, ומנהלים דתיים, כדי לשמור עמדות כוח בידי 'הרוב החילוני' המצטמק. עצירת קידומו של תא"ל עופר וינטר, אחד ממפקדי היבשה הטובים ביותר בצה"ל, רק בגלל ניסוח דתי של פקודת יום מבצעית, מהווה 'החלנה' בוטה וסתימת פה מובהקת. ברור ל'כולם', שכל ניסוח חילוני-ליברלי של פקודת יום יתקבל במחיאות כפיים סוערות, כי ערכים 'חילוניים' נחשבים נורמה, וערכים יהודיים-'דתיים' צריכים להידחק לתפקיד קצה, לא פיקודי, בלשכת שר הביטחון. זו כפייה 'חילונית' מובהקת שבגללה צה"ל מאבד את אחד מטובי מפקדיו.
מאידך, יש רבנים ומחנכים אשר שופכים 'שמן על המדורה', ומזינים את המחאות נגד ה'הדתה' על ידי לשון בוטה ודיבורים שנשמעים כניסיונות השתלטות על מוסדות, תנועות, נוער, גם כאשר ה'השתלטות' איננה אלא אשליה או יומרה חסרת כיסוי. נזק גדול לקירוב לבבות טוב ובריא נגרם במיוחד על ידי ניסיונות לדחוק חיילות בצה"ל לפינות.
בו בזמן, אלפי צעירים וצעירות 'מתחלנים' בצה"ל ובמוסדות האקדמיה הישראלית, ובציבוריות המתוקשרת זה נחשב לתהליך טבעי ונורמלי ('דתל"שים'), אף שחלק לא מבוטל הוא תוצר של לחץ חברתי.
מאידך, יש גם מאות צעירים וצעירות חילוניים, שמחפשים ומוצאים חיים דתיים, ואפילו חרדיים, בתהליך שגם הוא נחשב טבעי ונורמלי ('חוזרים בתשובה'); יש גם אלפים ורבבות של 'חילונים' שנחשפים יותר ליהדות ומתקרבים למסורת, מבלי לשנות לגמרי את אורחות חייהם, וגם זה נחשב טבעי ונורמלי בחברה ישראלית ויהודית.
אולם, הרוב הגדול בציבור היהודי-ישראלי עוסק בקשר החי והטוב בין יהדות וישראליות בלי כפייה דתית או חילונית, בלי זעקות שבר ובלי מאבקים היסטריים, מתוך רצון עמוק לבנות חברה רבגונית אך מאוחדת. לרוב הזה אני שייך בתחושתי הפנימית ובפעולתי הציבורית. לקיצוניים שבכל המחנות והקבוצות נכון לקרוא 'רדיקלים חופשיים', מתוך הקבלה לביוכימיה, שם ידועים 'רדיקלים חופשיים' כחומרים מסוכנים.
אנא חדלו משימוש בלתי ראוי בלשון או בסמכות, והחליפו את הזעקות נגד ה'הדתה' ואת מאבקי הפחד והשנאה בין חילוניים ודתיים, בשפה של הידברות, קירוב לבבות ולימוד משותף של יהודים וישראליים מכל 'צבעי הקשת', שאיננה אלא השתקפות בענן, של אור לבן אחד.
