ח"כ איימן עודה העלה אתמול קריאה להצהרה יהודית וערבית למען השלום וספג ביקורת קשה. בעוד הזמין יהודים וערבים לחתום על המסמך שפונה אל "תומכי השלום", נראה היה שקריאתו זוכה ליותר ביקורת מאשר תמיכה – ולא רק בין אנשי הימין. למעשה בקריאה מעמיקה של המסמך עולה תמצית המסר שמנסים להדהד במישרין או בעקיפין ארגוני השמאל הרדיקלי בישראל ובעולם: בין ישראל לחמאס אין תוקף וקרבן, טוב ורע, צודק וטועה. אלה שני צדדים שווים שנלחמים זה בזה באופן סימטרי ושניהם מוכרחים לחדול. כאילו אין פה ארגון שהחליט בבוקר בהיר לרצוח, לחטוף, לאנוס ולתקוף למעלה מ-1,000 בני אדם, נשים, זקנים וילדים, ומולו מדינה חפצת חיים שנאבקת על שלום אזרחיה. התבנית הזאת זרה ומוזרה בעיני אותם הארגונים.
בראשית המסמך ששיתף עודה נכתב: "הטבח האכזרי שביצע חמאס ב-7.10 השאיר את כולנו – יהודים וערבים – המומים ומזועזעים", אך די מהר באה האשמה שישראל נוהגת כמו חמאס. "לזוועות שביצע חמאס נוספו זוועות נוספות: אלפים רבים נהרגו, ועדיין נהרגים, מההפצצות הישראליות בעזה, שרבים מתושביה אף נותקו ממים וחשמל".
בהמשך החותמים מצטרפים לדרישה "לקדם עסקת שבועיים רחבה – כולם תמורת כולם", שחרור כלל האסירים מארגון חמאס בכלא הישראלי תמורת כלל האזרחים שחמאס מחזיק בשבי. בלי ציון אפילו לא ברמז לכך שישראל מחזיקה בכלא אסירים מורשעים על פי בית משפט בעבירות טרור רצחניות בעוד חמאס לקח בשבי חפים מפשע, ילדים וזקנים שלא עשו רע.
כמו כן קורא המסמך "להפסיק את הרדיפות והדיכוי של פלסטינים אזרחי ישראל ושל מי שמביע סולידריות עם תושבי עזה והתנגדות למלחמה; להפסיק את הפגיעה בזכויות בסיסיות וביניהן חופש הביטוי, חופש ההפגנה ועוד".
אז הנה מקצת האמירות שעליהן נעצרו ונחקרו ואף הואשמו בשבועות האחרונים אזרחים ערבים. מאיסה עבד אלהאדי, מנצרת: "שמעתן את הדברים הטובים? חמאס ז***ה את הדרום, חטפו חיילים ואזרחים". חסנין רמנה, מירושלים על הטבח: "היסטוריה שלא תישכח", פאדי שקיראת מירושלים על החטופות: "הבנות הישראליות חיות מחמד בעזה". חאג' יחיא מטייבה על הרצח בדרום: "אין דבר יפה יותר מלהתעורר לחדשות על ניצחונות ההתנגדות הפלסטינית". אלה רק חלק ממאות הפרסומים שעליהם נעצרו למעלה מ-100 חשודים בהסתה, ובין היתר קריאות לבצע פיגועים ולצאת לתמוך בחמאס. גלגול העיניים של ארגוני השמאל מתעלם מהתוכן המסית שהיה באותם פוסטים כדי לייצר בכוח ניסיון לסימטריית "שני צדדים" וטענות ריקות מתוכן לרדיפה ופגיעה בזכויות.
גם הביטוי "מעגל הדמים" שמופיע במסרים של ארגונים כמו "אימהות נגד אלימות" ו"נשים עושות שלום" נשמע ככזה ש"יושב על הגדר", "לא בוחר צד" ומאשים באופן שווה את הקרבן והתוקפן במלחמה.
בארגון הקיצוני "עומדים ביחד" הגדילו אמש להרחיב את ההשוואות בשורת פוסטים תחת הכותרת "משני צדי הגבול", עם אמירות כמו "הכאב על מותם של חפים מפשע הוא אותו הכאב, משני צדי הגבול" ו"חוסר האונים של אמא שקוברת את בנה התינוק הוא אותו חוסר האונים, משני צידי הגבול". גם השימוש בילדים לצורך תעמולה עלול להשכיח תמונה פשוטה. ישראל לא תוקפת ילדים, אלא מטרות טרור. מטרות שהיא מוכרחה להפציץ ולמגר כי הם מסכנים את ילדי ישראל. אין ברירה אחרת. מי ששם באותן מטרות ילדים ונשים כדי שיפגעו הוא ארגון חמאס. בניגוד לנרצחים בצד הישראלי שהיו בעצמם המטרה לטבח של המחבלים מעזה. בישראל הצבא מנסה להגן על חיי הילדים והאזרחים, בעוד בעזה השלטון מסכן אותם בכוח בשביל קמפיין זול. אז גם בין ילד בשדרות לילד בעזה אין שום סימטריה.
