מה חוקי המלחמה הבינלאומיים מספרים לנו על אויב שמתבצר בבית חולים? בעוד בישראל לא נשמעה התנגדות רבה לרעיון שיש לכבוש את בית החולים שיפא, המשמש כמפקדת חמאס בצפון רצועת עזה, בעולם נשמעים קולות רבים שמתנגדים לכיבוש המוסד או להפצצתו. הטענה הנפוצה ביותר שמושמעת נגד צה"ל בכל פעם שמדברים על אמבולנס שהופצץ (לאחר שהסתתרו בו מחבלים) או על התוכניות של ישראל לפשוט על בית החולים היא שמדובר בפשע מלחמה. אך עיון קצר בחוקי המלחמה כפי שנקבעו באמנת ז'נבה, מראה שכמו במקרים אחרים שהוטחה ההאשמה הזו בישראל – גם הפעם היא שגויה לחלוטין.
באתר הצלב האדום הבינלאומי, שם מובאים חוקי המלחמה כפי שנקבעו באמנת ז'נבה, פותחים בהצהרה מתבקשת: "חוקי המלחמה אוסרים על התקפות ישירות על מוסדות אזרחיים, כמו בתי ספר. הם גם אוסרים על התקפות ישירות נגד בתי חולים וצוותים רפואיים".
אבל אז באה ההסתייגות: "עם זאת, בית חולים או בית ספר יכולים להפוך למטרה צבאית לגיטימית אם הם תורמים לפעולות צבאיות ספציפיות של האויב ואם השמדתם מציעה יתרון צבאי מובהק לצד התוקף. אם יש ספק, אי אפשר לתקוף אותם".
וכאן מגיע משפט המחץ: "בתי חולים מאבדים את ההגנה שלהם רק בנסיבות מסוימות – למשל אם בית חולים משמש כבסיס שממנו יוצאת מתקפה, כמחסן נשק או כמקום מסתור לחיילים או לוחמים בריאים. וגם כאן יש תנאים מסוימים: לפני שצד לסכסוך יכול להגיב למעשים כאלה בתקיפה, עליו לתת אזהרה, עם מגבלת זמן, והצד השני צריך להתעלם מהאזהרה הזו".
מי שעוקב אפילו מעט אחר הנעשה בישראל ובעזה בחודש האחרון יוכל בוודאי להעיד שכל התנאים האלה קיימים בבירור: חמאס אכן פועל מתוך ומתחת לשיפא. ישראל אכן נתנה התרעה עם מגבלת זמן. והצד השני אכן התעלם ממנה. לפי החוקים שהצלב האדום בעצמו מפרסם, ישראל רשאית בהחלט למחוק את המקום מהמפה. מעניין אם מזכ"ל האו"ם יודע את זה.
