גם בשיא מחאת הלאום, שנראית עכשיו כמו מהמאה שעברה, ובשיא מחאת הלהט"בים, במילניום שעבר, זכר בנימין נתניהו שהבעיה העיקרית שלו עודנה עזה. מחאות באות ומתנדפות אבל עזה אינה הולכת לשום מקום.
כרגיל בגבול הדרום, הברירה היא בין דבר לכולרה. הסדרה עם חמאס תיראה רע, הסדרה עם חמאס ובלי השבת גופות חיילינו תיראה רע מאוד, הסדרה עם חמאס ובתשלום של עשרות מחבלים תמורת גופות תיראה נורא. וללא הסדרה, מה כבר מחכה שם? עוד סבב ועוד חמיצות ועוד תדרוך על מכה קשה, וחוזר חלילה.
המחלה הכרונית ששמה עזה מכרסמת בתמיכה הציבורית של ממשלת הימין. היא פוגעת בראש הממשלה בנימין נתניהו, שהסרטון שלו מבטיח להכריע את חמאס ב־2009 הוא אולי הקטע הפוליטי הפופולרי ביותר ביוטיוב בעשור האחרון. כמה מביכים היו התדרוכים אמש על חמאס ש"ספג מכה קשה". עוד יותר מכך היא מטלטלת את כיסאו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, שהבטחתו לחסל את הנייה היא הקטע השני הכי פופולרי שם.
מה יעשה ליברמן? רשמית הוא אינו חולק על הקו של נתניהו והצבא, גם אם לאחרונה בישרו הדלפות מסתוריות שהוא דוגל בקו ניצי בהרבה מנתניהו ואיזנקוט. אלא שעם תדרוכים לא הולכים למכולת, בטח לא לקלפי. איזו ברירה אכזרית מצפה לליברמן, בין הישארות וספיגת התסכול הציבורי ובין עזיבת משרד הביטחון אל האופוזיציה, שממנה אולי לא יחזור.
דילמת ליברמן תשפיע ישירות על נתניהו, כשדיוני ההסדרה בעזה יתחדשו. מהראיונות של בכירי הבית היהודי אתמול די ברור שבנט ושקד יצביעו בקבינט נגדה. אם גם ליברמן יצטרף להתנגדות הזאת, הם יתפסו את נתניהו במלכודת האופסייד בינו ובין דעת הקהל. בפעם הקודמת שזה קרה כך, בצוק איתן, יצא ראש הממשלה מוכה וחבול. במשרד ראש הממשלה עוקבים בדריכות אחר הקולות ממשרד הביטחון.
