ההכרעה הדרמטית של הקיץ מתבשלת לאיטה במשרד לביטחון הפנים. ישראל בחופשה, חקירות נתניהו מתקדמות בעצלתיים אל קו הגמר, ברדיו פרופסורים מתווכחים בעד חוק הלאום ונגדו, וגלעד ארדן צריך להחליט אם רוני אלשיך יקבל שנה רביעית אם לאו.
כשארדן מונה לתפקידו ב־2015 ניגש אליו סגן השר ירון מזוז במליאה ואמר לו: השר לביטחון הפנים הוא כמו דבורה – עוקץ במינוי מפכ"ל, ומת. לארדן תהיה ההזדמנות המפוקפקת לעקוץ שלוש פעמים. בפעם הראשונה ניסה עם גל הירש וסוכל באופן מסמר שיער שעוד ייחקר כאן, ובפעם השנייה מינה את רוני אלשיך. הפעם השלישית היא המסוכנת ביותר מבחינתו. אם יאריך את כהונתו של המפכ"ל הנוכחי, יישחט בליכוד, שמתעב את אלשיך היהיר על הליאור חורבים שמלווים אותו. אם יסיים את כהונתו, יישחט בתקשורת ויתואר כבובה של הנחקר נתניהו. אם ישקול יותר מדי והבחירות יוקדמו לפני שיצליח לבחור, יתארו אותו כולם כהססן.
ואם זה לא מספיק, סוגיית אלשיך מורכבת יותר בשני היבטים. ראשית, בשנתיים וחצי מתוך השלוש שהוא בתפקיד חקרה המשטרה חשדות פליליים נגד ראש הממשלה, חבר מפלגתו של השר הממנה. שנית, ולא פחות חשוב: ארדן עשוי להיות השר הראשון שיחליט לא להאריך כהונת מפקח כללי שהוא עצמו מינה. כל אדם סביר יתהה אם זו הודאה למפרע בכישלון. בקיצור, מסובך.
העניין הוא שמערכת היחסים בין השר למפכ"ל התקלקלה כפי שהתקלקלו כל מערכות היחסים בין קודמיהם בתפקיד, בלי יוצא מן הכלל. בלא קשר לחקירות נתניהו, המציא אלשיך פיגוע טרור באום אל־חיראן, התבטא באופן תמוה על העדה האתיופית, גונן באופן בלתי מוסבר על החוקר הראשי רוני ריטמן וטפל על ניצב יורם הלוי אשמת שווא זדונית של קשר עם פוליטיקאים.
אבל זה לא יעניין איש. כששאול מופז בישר למשה יעלון שכהונתו לא תוארך, ליד שולחן עם פירורי בורקסים בשולי אירוע של חיל השיריון, הוא לא הזכיר במילה את ההתנתקות. אבל לכולם היה ברור שהחלפת מפקד הצבא שלושה חודשים לפני פינוי גוש קטיף קשורה לכך קשר הדוק. בהתאמה, ההחלטה תנותח ותפורש בהתאם לחקירות נתניהו.
וזה עוד לפני השאלה הקטנה, הזניחה, מי יחליף את המפכ"ל. אם מישהו חושב שתאוות הסיכול, קשירת המזימות והמצאת השלדים בארון נעלמו מהמשטרה מאז פרשת הירש, הוא עשוי להתגלות כנאיבי בשבועות הקרובים.
