איך זה קרה? מאז אותה שבת ארורה, השאלה הפשוטה הזו לא נותנת מנוח לאף ישראלי. לא פלא שהרשת רוחשת קונספירציות מופרכות, תובנות צבאיות מתוחכמות והאשמות פוליטיות זועמות. לאחרונה התפרסמו ידיעות על סמים שיכולים להסביר לכאורה את מעשיי הטבח הבלתי אנושיים. חלק מהמחבלים נתפסו עם 'הסם של דאעש' – סם הג'יהאד הנפוץ במדינות ערב שנקרא 'קפטגון', או בשמו הרשמי: פנטילין. אבל האם זוהי תשובה מספקת? האם הסם כשלעצמו מסוגל להסביר עריפת ראשים, שריפת ילדים ואונס נשים? כדי לענות על השאלה הזו, עלינו להכיר בקצרה את ההיסטוריה של הסם המדובר ואת אופן פעולתו.
בתחילת שנות ה- 80, הפנטילין נאסר לשימוש במדינות המערב והוגדר ע"י מִנְהָל אכיפת הסמים בארה"ב כחומר פסיכו-אקטיבי ממכר ללא התוויה רפואית. אלא שעד אז, כך מסתבר, הפנטילין שימש לטיפול בילדים שאובחנו עם 'היפר-קינטיות' – הפרעה נוירו-התפתחותית שנחשבת לאחד הגלגולים המוקדמים של מה שאנו קוראים כיום הַפְרָעַת קֶשֶׁב וּפְעַלְתָּנוּת יֶתֶר (ADHD).
עובדה זו לא צריכה להפתיע אותנו. הפנטילין, כמו שאר 'תרופות הקו הראשון' להפרעת קשב שכולנו מכירים, משתייך למשפחת החומרים הפסיכו-אקטיביים הממריצים. כמו המתילפנידאט (ריטלין וקונצרטה) והאמפטמינים (ויואנס ואטנט), גם הפנטילין חודר את חומת המגן ששומרת על המוח מפני הסתננות של רעלנים ופועל כחומר 'מרים' (upper) ומשפר ביצועים. לא זו בלבד אלא, חלק מהרופאים באותה תקופה ראו בפנטילין חלופה תרופתית בטוחה יותר להפרעת קשב משום שנודעו לה פחות תופעות לוואי מהאמפטמינים ומשום שהיא נחשבה לחומר פחות ממכר.
ככלל, החומרים הממריצים, אלו האסורים ואלו שניתנים במרשם, גורמים לתחושה של עוֹררוּת, מסוּגלוּת, ריגוש ואפילו אופוריה. הם מגבירים את כמות הנוראפינפרין והדופמין במוח – שני מוליכים עצביים מרכזיים שמעורבים בתפקודים פסיכולוגיים חשובים כמו קשב, תגמול ומוטיבציה ובתפקודים פיזיולוגיים חשובים כמו תנועה והפעלה של מערכת העצבים הַסִימְפָּתֵטִית.
למעשה, החומרים הממריצים נקראים גם תרופות סִימְפָּתוֹמִימְטִיוֹת משום שהם מעוררים את המערכת הסימפתטית או מחקים את אופן הפעולה שלה. זהו מידע קריטי לענייננו מפני שהמערכת הזו היא בעצם 'כיתת כוננות' אוטונומית שמפעילה אצלנו תגובות של 'הילחם או ברח' (Fight or Flight) כשאנו מתרגשים או נמצאים בסכנה. כאשר המערכת הזו מופעלת, בין אם בצורה טבעית ובין אם בצורה מלאכותית ע"י חומרים ממריצים, היא משהה את פעילויות השגרה של הגוף ומפעילה את תותחיי ההישרדות. היא מרחיבה את האישונים, מפחיתה את פעילות העיכול, מכווצת את כלי הדם ומגרה את הלב לפעום מהר יותר ובעוצמה רבה יותר.
ובתוך כל העוררות הסימפתטית הזו, מתעוררת גם מערכת העצבים המרכזית במוח, כך שהאדם נהיה דרוך, ממוקד, ולעיתים אפילו חד מחשבה [באופן זמני], עובדה שהפכה את החומרים הממריצים לכלי אטרקטיבי ב- 'טיפול' בהפרעת קשב. אך ”מנקודת מבט פרמקולוגית“, כמו שכתב פרופ' אייזנברג אחד משני מייסדי הפרעת הקשב, ”ככל שתרופה חזקה יותר, כך גדל הפוטנציאל שלה לתופעות לוואי מטרידות. התכונה הסגולית שלה היא גם מה שהופכת אותה להיות מסוכנת… בתרופות, אין ארוחות חינם“.
לתרופות הממריצות, הסִימְפָּתוֹמִימְטִיוֹת יש מגוון עצום של תופעות לוואי די חמורות. כאשר משתמשים בהן לאורך זמן, הן מגבירות את הסיכון לדיכאון, פסיכוזה ובעיות לבביות, והן כמובן מאוד ממכרות. אפילו ה- FDA, מנהל המזון והתרופות האמריקאי, קבע לאחרונה שהתרופות הללו עלולות ”להוביל לשימוש בעייתי ולשימוש לרעה גם כאשר הן ניתנות במרשם עבור טיפול בהפרעת קשב". אפילו ההשפעות הרצויות של התרופות הללו – יכולות הריכוז המוגברות – משקפות לעיתים מיקוד מוגזם ואובססיבי בדברים חסרי תכלית ותחושות ניתוק וקהות חושים (כמו 'זומבי').
דרוש לנו הסבר מעמיק יותר
האובססיביות והניתוק יכולים אולי לתת הסבר כלשהו לחוסר ההיגיון האסטרטגי והמבט החלול-המסומם של מחבלי החמאס, אבל הם לא מסבירים את מעשי הזוועה עצמם. אכן לאורך ההיסטוריה, נעשה שימוש צבאי בחומרים ממריצים במטרה להעלות את המורל של החיילים, לאפשר להם להיות ערים ודרוכים במשך שעות ארוכות, ולטעת בהם תחושות אומניפוטנטיות של עוצמה וחוסר פחד. בכל זאת, מדובר בחומרים סִימְפָּתוֹמִימְטִיִים חזקים שמכינים את הגוף בדיוק לשם כך – למצב של הישרדות ומלחמה. אך למיטב ידיעתי, לא הפנטילין ולא החומרים הממריצים האחרים הופכים את המשתמש בהם לחיית טרף צמאת דם. את האכזריות, הרשף בעיניים, ותאוות העינויים והרצח, המחבלים 'הביאו איתם מהבית' – מההסתה והשנאה היוקדת שהם ספגו מילדות.
בכך, אינני מבקש להלבין את הפנטילין. להיפך, ברור לי שהסם שיחק תפקיד משמעותי באירועי טבח שמחת תורה ולו בכך שהוא העניק למחבלים תחושת עוצמה מזויפת אל מול כוחות הביטחון, ותחושת אדישות וניתוק אל מול האזרחים. אך אל לנו להשלות את עצמנו שהפנטילין, הוא הוא התשובה הפשוטה שמסבירה מה קרה באותה שבת ארורה. הפנטילין אינו שונה באופן מהותי מהחומרים הממריצים האחרים כך שאת התשובה לשאלה הזו הייתי מחפש במסגדים ובבתי הספר בעזה, או לחילופין: בקישינב וברצלונה, פאס ובגדד, מיידנק ואושוויץ.
