קשה שלא להתרגש ממחזות הסולידריות השוטפים את ארצנו מאז פרוץ המלחמה. העיניים מתלחלחות מזרמי האהבה והנתינה ומההתגייסות העורפית לסיוע בחזית. מתבקש ומוצדק לתעד ולהביא את התמונות הללו לציבור הרחב, וזה מה שמתיימר לעשות הפרויקט הדוקומנטרי "באין מדינה – יש אזרחים", שחלקו הראשון שודר אמש ב'כאן 11'.
הצפייה בחלק הראשון של הפרויקט בהחלט מרגשת. מרגש לראות את כמות המתנדבים שמתאמצים לספק אוכל חם לחיילים, לייצר ולייצא הסברה מקורית לעולם, ולחלק מצרכים לתושבי אופקים. מרגש לשמוע בעלים של מסעדה לא כשרה אומר שהוא מניח עכשיו בצד את האמונות שלו, ומכניס למטבח שלו משגיח כשרות.
ובכל זאת, אי אפשר שלא להעיר שתי הערות על הפרויקט, לפחות על חלקו הראשון. ההערה הראשונה קשורה לאמירה שחוזרת על עצמה כל שתי דקות שהמדינה לא קיימת, לא מתפקדת, ולא משרתת את אזרחיה. לא חסרים כשלים של מדינת ישראל במלחמה הנוכחית, אבל יש גם ציפייה מוגזמת, ולעתים ילדותית, שהמדינה תיקח אחריות על כל מה שנדרש בזמן חירום.
המדינה צריכה לספק ביטחון לאזרחיה ואין ספק שהיא כשלה בכך בשמחת תורה. גם בתחום ההסברה המדינה כשלה ואין עדות טובה לכך מהתפטרותה של שרת ההסברה דיסטל. צה"ל אמור לספק אוכל ללוחמים אבל הוא לא יכול לספק אוכל חם לכל לוחם באשר הוא שם, ובשביל זה נוצרו מנות הקרב. הצבא אמור גם לצייד את לוחמיו, אבל אי אפשר לצפות שהוא יספק באופן מידי את הציוד הכי חדש, כשאחוזי ההתייצבות למילואים מגיעים ל-120 ואף למעלה מכך. ראוי בהחלט שיהיה ייצוג של נבחרי המדינה בהלוויות של חללי טרור אבל שרים אינם יכולים להגיע להלוויות של 1400 חללים בשבוע שבו מצפים מהם, בצדק מוחלט, להתמסר למשימות משרדיהם.
יש הרבה תלונות מוצדקות על תפקודה של הממשלה במלחמה הנוכחית, אבל אין שחר לאמירות כמו: "המדינה לא קיימת", או "האזרחים משרתים את המדינה". אם המדינה באמת לא הייתה קיימת, לא היה צבא עכשיו בעזה, ולא ניתן היה לפנות 120 אלף אזרחים מבתיהם למלונות. כדי שביקורת מוצדקת תישמע, ראוי שתהיה עניינית ולא מוגזמת.
ההערה השנייה לפרויקט קשורה לחוסר הגיוון שבו. לפחות מחציו הראשון של הפרויקט נוצר הרושם המוטעה שמדינת תל אביב החילונית התגייסה לטובת הפריפריה. בששת הסרטונים שראינו אמש לא רואים בקרב האזרחים המתנדבים לא חרדים, לא מתנחלים, לא תושבי פריפריה וגם לא ערבים. בשבועות האחרונים הייתי פיזית, בשדרות אופקים ונתיבות, במלונות ים המלח, במצפה רמון ובערבה, בבני ברק וברהט. בעיני ראיתי ואני יכול להעיד שההירתמות האזרחית בימים אלו חוצת מגזרים. יש חמ"ל של מתנדבים גם ברהט ובבני ברק. יש בישולים המוניים לחיילים גם בירוחם ובנתיבות. לצד מתנדבי 'אחים לנשק' יש גם מאות מתנדבים מהתנחלויות ומגרעינים תורניים. אני לא טוען שנעשתה כאן הפליה מכוונת ורצון להראות על המסך רק התנדבות חילונית. אני רק חושב שאם רוצים להראות תמונה אותנטית של המציאות, צריכים לגוון קודם כל את צוות המתעדים. 12 יוצרים ויוצרות דוקומנטריים השתתפו בפרויקט הזה. הם היו יכולים להביא הרבה יותר גוונים של סולידריות אזרחית למסך, אם הם בעצמם היו יותר מגוונים.
