אחד מבכירי השב"כ לשעבר סיפר לי השבוע על נוהל ישיבות הקבינט המדיני־ביטחוני בימיו של אריאל שרון. "היינו נכנסים לחדר עם הדפים בידיים רועדות. שרון רצה לדעת הכול, וחסר למי שלא הייתה לו תשובה. הוא היה לוקח את החומר הגולמי ומעיין בו דקות ארוכות, ואחר כך מתחיל לתחקר. שרון לא רצה לדעת מה אמר אחמד למוסטפה, אבל ביקש לתהות על קנקנו של כל סוכן שלנו בשטח, ועד כמה אפשר לסמוך על המידע שהוא מביא. על כל אמירה שלנו הייתה לו טענה הפוכה".
שרון, לדברי אותו בכיר, היה איפכא מסתברא של איש אחד. זה כנראה לא היה המצב בדיונים לאורך השנים האחרונות בקבינט ובהתייעצויות הביטחוניות המצומצמות. כל גופי המודיעין, שמחויבים לקיים את נוהל האיפכא מסתברא מאז מלחמת יום הכיפורים, התכנסו לתוך הקונספציה שראש הממשלה נתניהו אהב לאמץ.
ועדת החקירה הממלכתית שתקום כבר לא תשיב את הבנים והבנות שנפלו, אבל בדבר אחד אני בטוח: חבריה לא ייתנו למערכות הללו להמשיך לפעול באותה דרך. החומרים שייחשפו לפני הוועדה הזו רק יעמיקו את גודל המחדל. באמ"ן ידעו הכול, בשב"כ קצת פחות. המערכות ידעו על ההכנות, האימונים, התוכניות, אפילו המועדים. הכול. ידעו והתעלמו. היו בטוחים שזה לא יקרה באמת.
הוועדה תצטרך לחקור אם החומרים הללו הוצגו לראש הממשלה ואם הוא בכלל דרש אותם, או שכולם התיישרו על פי תורת ההכלה של חמאס, ונתניהו רק שמע את מה שהוא רצה לשמוע. האם יחידת הבקרה באמ"ן, שמכונה גם איפכא מסתברא, הייתה בתמונה? היחידה, שבראשה עומד אלוף משנה, הוקמה אחרי המחדל ביום כיפור בהמלצת ועדת אגרנט. זו יחידה עצמאית שמטרתה לערער על הערכות המודיעין הרווחות ולאתגר אותן. ראשיה רשאים להיפגש עם ראש הממשלה והשרים הבכירים גם בלי אישור מגבוה, ולהציג לפניהם תוצרי מודיעין אלטרנטיביים.
ההפגנות בימי המלחמה מעוררות אי נוחות. הלוחמים לא רוצים לראות עכשיו את העם מתכתש ברחובות, וגם לכוחות הביטחון והמשטרה יש עיסוקים חשובים יותר בימים המעורערים האלה
כל זה יעמוד במרכז עבודתה של ועדת החקירה. שלא במקרה, זו גם מהות הוויכוח שמתפרץ שוב ושוב בין ראש הממשלה ובין הצבא וראשי זרועות המודיעין. הם אומרים שהתריעו על סכנת מלחמה בגלל החולשה הפנימית המצטברת ותופעות הסרבנות; נתניהו טוען שהם לא הציגו לו שום התרעה ספציפית. האם הוא תבע הערכות כאלה, כפי שמחייב אותו תפקידו? האם הוא ביקש להתעמק ולראות הכול כמו שרון? מי יודע.
אגב, אחד מראשי הממשלה שהתרשלו בתפקידם היה אהוד אולמרט, עבריין מורשע ואסיר לשעבר שהפך מרואיין לגיטימי והיום תוקף את נתניהו וקורא לו להתפטר על רקע הכישלון. שימו לב מה כתבה ועדת וינוגרד על אולמרט בדו"ח הביניים שפרסמה באפריל 2007, בעקבות המחדלים הנוראיים במלחמת לבנון השנייה:
"אנחנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי, מיניסטריאלית ואישית, לליקויים בהחלטות שהתקבלו, ולליקויים בתהליכי קבלתן. ראש הממשלה גיבש את עמדתו מבלי שהוצגה לו תוכנית מפורטת ובלי שדרש כי תוצג, ולכן לא היה יכול לנתח את פרטיה ולאשר אותה. יתר על כן, הוא לא דרש חלופות של ממש לשיקול דעתו, ולא גילה ספקנות ראויה ביחס לעמדות הצבא. בכך הוא כשל".
בכל מקרה, כל מה שנתניהו טוען עד כה, לא משחרר אותו מהאחריות העליונה והאסטרטגית לאסון שפקד אותנו. אני לא מתאר לעצמי מצב שהוא יוביל את הליכוד בבחירות הבאות לכנסת. במוצאי שבת, בהפגנה הרצינית הראשונה נגד ראש הממשלה מאז פרוץ המלחמה, קראו המפגינים מול ביתו של נתניהו ברחוב עזה: "הדחה עכשיו". זו טעות. הדחה עכשיו של ראש ממשלה תכניס את המערכת לסחרור פוליטי, תהרוס את המורל, תחדד את המחלוקות בשעת מלחמה ותסיט את המדינה מחובת המאמץ האדיר לחסל את חמאס ולהחזיר את החטופים.
בכלל, ההפגנות בימי המלחמה מעוררות אי נוחות. הלוחמים לא רוצים לראות עכשיו את העם מתכתש ברחובות ולצפות בדיווחים הללו בשידורים של חמאס. כל מי שבא לעודד את רוחם של הקצינים והחיילים בשטחי הכינוס וגם בעזה, מדבר בשבחו של העם שמניח את כל המחלוקות בצד ומתאחד מול האיומים על המדינה. גם לכוחות הביטחון והמשטרה, שהזרימו כוחות לרחוב עזה במוצאי שבת וניסו להדוף את אלפיים המפגינים שהפילו מתרס ועוד מתרס, יכולים להיות עיסוקים חשובים יותר בימים המעורערים האלה, גם בירושלים.
בראש המפגינים במוצאי שבת, בהם רבים ממפגיני קפלן ובלפור לשעבר, עמד גדי קדם, שבתו, חתנו ושלושת ילדיהם הקטנים נרצחו בניר־עוז. קדם היה גם הדובר הבוטה ביותר נגד ראש הממשלה. אי אפשר לשפוט אותו. הזעם והכאב לא יכולים לחכות יותר, והם ילכו ויתפרצו ויגדשו את הרחובות ככל שנתקרב לקץ המלחמה. אז יצטרפו למחאות ההמוניות גם חיילי המילואים ומשפחות החללים שלא חזרו משדות הקרב. כולם ידרשו דין וחשבון, ולא יוותרו.
דיברתי השבוע עם המפגינים ברחוב עזה וגם מול משרד ראש הממשלה, שם התקיימה ביום שלישי עצרת זיכרון לנרצחים, שהפכה לעצרת מחאה. ניסיתי לשכנע אותם שאסור להדיח ראש ממשלה מכהן בימים קריטיים כל כך. ושזה גם לא ריאלי מבחינת ההיתכנות הפוליטית. הם לא הסכימו איתי. הטענה היא שנתניהו גורם נזק יומיומי, וכי רוב הלוחמים ממילא איבדו אמון בו ובממשלתו אחרי 7 באוקטובר.
אלוף במילואים אמר לי כי נתניהו הוא "בובת קרטון", כלשונו, וכי את המערכה מנהלים היום שר הביטחון והצבא. "אפילו נוויל צ'מברליין התפטר באמצע מלחמת העולם השנייה, וזה עוד באמצע בליץ גרמני נוראי על בריטניה", אמר.
זה קצת שונה. אצלנו ראש הממשלה לא מתפטר לפי שעה, וכנראה גם לא יתפטר מיוזמתו. נראה שתניהו באמת ובתמים חושב שהוא לא נושא באחריות המרכזית לכל מה שקרה כאן. יש לנו בעיה, אבל במצב המורכב שנוצר כאן אי אפשר לטלטל עכשיו את המערכת הפוליטית, וצריך לסמוך בלית ברירה על ראש הממשלה ובעיקר על השותפים החדשים בניהול המלחמה, בני גנץ וגדי איזנקוט, שיובילו את המדינה לניצחון. חשבונות פוליטיים נעשה אחר כך.
