לא תמיד יש צורך בהיסטוריונים מדופלמים כדי להכריע ויכוח היסטורי. תיק קטן בארכיון המדינה יכול להספיק בעניין אוסלו ואירועי עזה, תיק מספר 2210/14, "ילדי קיבוץ נחל עוז". הוא מכיל תריסר ציורים שתלמידי בית הספר היסודי בנחל־עוז שלחו ליצחק רבין ב־4 במאי 1994. זה היה יום החתימה המתוקשר בקהיר על הסכם אוסלו א', יום מסירתן הרשמית של ערי עזה ויריחו לידי יאסר ערפאת. בלי ספק, הילדים ציירו וכתבו לרבין בהשראת הרטוריקה המבטיחה שהתלוותה לאירוע.
"כך עושים שלום", צבע אחד הילדים את תכולתן של אותיות ענק בפתח החוברת המאולתרת ששוגרה ללשכת ראש הממשלה. מורתם הוסיפה בכתב יד בוגר כי "בשי צנוע זה מביעים אנו את תמיכתנו הרבה במעשים לקידום והבאת השלום לארצנו".
רן, בן 10, צייר יהודי חרדי וערבי רעול פנים, ולמרגלותיהם תתי־מקלע שהניחו על הארץ לאות פיוס. הערבי אומר "שלום לנשק", היהודי – "שלום למלחמות". חברו לכיתה שלח ציור דומה, שאותו הכתיר במילים "לפני ואחרי". בצד ימין הערבי צועק "אללה אכבר" מעל גופת יהודי, בצד שמאל הוא לוחץ ידיים ליהודי, משום מה חובש מגבעת ועטור פיאות אף הוא. יוני, בן 9, אייר קריקטורה סימפטית של ערפאת, ושם בפי ראש אש"ף את המילים "מזל שרבין קיים". אלמוג כתבה בשלל צבעים: "אני חושבת שאתה ראש ממשלה טוב מאוד, ומקווה שתהליך השלום ימשיך ויצליח".
תיק 2210/14 בארכיון המדינה מכיל גם עותק מתשובת ראש הממשלה שנשלחה כעבור ימים אחדים לנחל־עוז: "לילדי כיתה ג', שלום רב. קיבלתי חוברת הציורים שלכם ועיינתי בכולם. מה אומר לכם? תענוג לראות אותם. עשיתם עבודה יפה מאוד, ואתם ראויים לכל התודות והמחמאות. במיוחד הקדשתי תשומת לב לציורים שמבטאים את הרצון לשלום. אנחנו עושים את השלום עבור הוריכם ובשבילכם, כדי שכאשר יבוא היום ותתגייסו לצבא (וצבא נצטרך עוד הרבה שנים) לא יהיו עוד מלחמות. המאמץ יהיה כדאי רק אם יחדלו להילחם, להיפצע ולהיהרג. תודה לכם מעומק הלב. יצחק רבין".
אגב, כשעיינתי בתיק נזכרתי בשיר שמקהלת הנוער של נווה־דקלים שרה ממש באותם ימים, מעין מכתב נעורים מסוג אחר לרבין: "אם מותר לי להעיר/ כבוד ראש הממשלה/ התוכנית הזאת נראית לנו די אומללה./ שוטר פלשתינאי איך אפשר לעכל/ הרי ידיו טבולות בדם, הוא מחבל./ והוא אמור להיות מופקד על ביטחוני/ בחייך ראש הממשלה, תהיה רציני".
