אני עוד לא יודעת איך עונים לשאלה ״מה שלומך?״ או ״איך את?״. נדמה לי גם שלא אדע לענות לשאלות מהסוג הזה לעוד הרבה זמן או לפחות עד הודעה חדשה. אני גם לא יודעת איך לשאול אחרים ״מה שלומך?״ ו״מה נשמע?״, אולי כי אני יודעת שעדיין אין מה לומר, שעוד לא מצאנו את המילים, אולי כי אני מפחדת מהתשובה.
אני אומרת לעצמי, מבחוץ נסי לשמור על סוג של שגרה, מבפנים תגלי שאת שבורה. הכול כל כך מציף ומטלטל, בו בזמן ובבת־אחת. רכבת הרים של רגשות שעולה ויורדת, משתנה מקצה לקצה ומשנייה לשנייה, ובתוך כל זה גם נסי להזכיר לעצמך שיש עוד טוב, ברוך השם. שאת שפויה (אולי). זה העולם שמשוגע. אני פשוט לא מצליחה עדיין להסביר אפילו לעצמי איך אני מרגישה.
