1החשש המרכזי בקרב רוב הישראלים כיום, חודש מתחילת המלחמה, הוא חדירה לבתיהם. איום הטילים, בשלב זה, הולך ומצטמצם, וגם בערים מטווחות היטב התרגלנו לשגרת אזעקות ולכניסה למרחבים מוגנים עד לרגע שננצח. זה לא אומר שאין סכנה מכיוון הירי תלול המסלול מעזה, כמובן, וגם הזירה הצפונית עלולה להתלקח בכל רגע עם איום טילים משמעותי משלה, אבל במדרג האימה של משפחות ישראליות שולטת ללא ספק הסצנה של מחבלים פורצים לבתים, שראינו אותה יותר מדי פעמים בשבועות האחרונים.
זה נכון גם בערים במרכז הארץ, ונכון עוד יותר ביישובים הנמצאים בסמוך לריכוזים ערביים כאלה ואחרים. המציאות היא שצה"ל והמשטרה לא יכולים להיות בכל היישובים האלה בכוח קבוע ומשמעותי שיעניק תחושת ביטחון תמידית, שיעמוד מידית לרשות התושבים במקרה אמת. אין מספיק כוח אדם לשם כך, זו עובדה. כיתות הכוננות חשובות ומועילות, אבל לבדן הן לא מספיקות – מה גם שבמקרה של אירוע מתמשך הדורש גיוס מילואים, נוצר מצב אבסורדי שבו הלוחמים הטובים ביותר של כיתת הכוננות נמצאים דווקא מחוץ ליישוב, כשהם מגנים על מקומות אחרים.
אל הנקודה הזו בדיוק צריך הציבור החרדי להיכנס – ועכשיו. גיוסו לצה"ל של ינקי דרעי, בנו של אריה דרעי, לפני כמה ימים עורר כצפוי תגובות ציניות ולעגניות רבות. אבל כמו ינקי דרעי יש עוד 3,000 חרדים שביקשו להתגייס בחודש האחרון.
אפשר לבטל במחי יד את ההתגייסות הזו עם שלל טיעונים, אבל אסור לישראליות לפספס את היער שמתגלה פה בינות לעצים: ברור שלא כל החרדים הולכים להתגייס עכשיו לשלוש שנים, ונראה שלא עומדת לקום כרגע מסגרת דוגמת "הסדר" בבני־ברק. אבל כשכמעט 40 אחוזים מהחרדים שייכים לזרמים שונים המרכיבים את "החרדי החדש", שרוצה להמשיך ולהישאר חרדי אך להשתלב בחברה הישראלית – כולל תו התקן ההכרחי של שירות בצה"ל – אסור לנו לנעול בפניהם את הדלת שנפתחה בעקבות האסון הנורא שפקד אותנו.
אם להיות מעשיים לרגע: החרדים והצבא יכולים וצריכים לקחת על עצמם את המשימה החשובה של בניית כוחות קבועים ביישובים ברחבי הארץ. הם לא צריכים להיות בני 18 ואפילו לא בני 21 בשביל לבצע את המשימה החשובה הזו, וגם לא צריכים לעבור טירונות חי"ר ארוכה או הכשרה מפרכת. חודש של אימון משמעותי שמתמקד בהגנה על יישוב אזרחי יאפשר לנו לקבל אלפי חיילים חרדים שמשמשים כתגבור קבוע של כיתות הכוננות. הצבא יקבל כוח אדם מאומן דיו, החרדים יזכו לשירות משמעותי בצה"ל, תוך שמירה על קבוצה קטנה והומוגנית שלא כוללת מפגש עם חיילות או חדר אוכל גדול מדי, שלא ברור מי הכניס אליו מה – ושלום על ישראל בימינו, אמן.
כתבתי את התוכנית הזו בקיצור נמרץ כבר בשבוע הראשון שאחרי הטבח. קיבלתי עליה הרבה תגובות חיוביות. אני מפרט אותה עכשיו קצת יותר, וכותב שוב כדי להעלות אותה על סדר היום. הלוואי והכפפה תורם מהר, זה לא מאוד מסובך.
2 לאדם שחתום על כתב הכניעה של גרמניה הנאצית ב-1945 קוראים הלמוט ויידלינג. הוא היה המפקד הנאצי האחרון של ברלין, וב־1 במאי – אחרי שהורה לכוחותיו לנצור אש – כתב: "ב־30 באפריל שם הפיהרר קץ לחייו, ונטש את כל מי שנשבע לו אמונים. אני מצווה על הפסקה מיידית של כל התנגדות".
כמה חודשים לאחר מכן, בשעת לילה מאוחרת של 9 באוגוסט, אחרי שעות ארוכות של כינוס קבינט המלחמה היפני, נע הקיסר הירוהיטו באי נוחות על כיסאו ושבר את שתיקתו הארוכה כדי להודיע שהכריע לכיוון הצד היוני בקבינט. מפיו יצאו המילים הבאות: "הרהרתי ארוכות במצבנו בבית פנימה ומחוצה לו, והגעתי למסקנה שהמשך המלחמה יביא אך ורק להרס האומה, הארכת שפיכות הדמים והאכזריות בעולמנו. אינני יכול לראות עוד את הסבל שעובר על עמי החף מפשע".
גרמניה ויפן נכנעו לבעלות הברית והפכו, כמעט בן לילה, לאומות מודרניות, דמוקרטיות ומשגשגות. מהפך זה, של 180 מעלות באבחת כניעה, התרחש כי השבר שחוו המדינות הללו ואזרחיהן היה מוחלט והרסני ברמה שהעולם עוד לא ראה, עם אפס רחמנות על אכזרים.
אסור וגם לא צריך להטיל פצצת אטום על עזה, ובטח ששרים בממשלה לא צריכים להשתעשע ברעיון, גם אם מראיין הכניס להם אותו לפה. אבל שבירה מוחלטת של רוח הרצחנות, של צימאון הדם, של התחושה שאפשר לנצח את ישראל מעבר ליום אחד קשה ונורא של טבח המוני – שבירה כזו חייבת להתרחש כדי שהפלסטינים בעזה יהיו, כנראה לראשונה בתולדותיהם, ראויים לשכנות אדם.
צה"ל בדרך לשם, לניצחון המהמם הזה – שחייב לקרות. האמריקנים מכירים את ההיסטוריה שלהם, ולכן מתנגדים להפסקת אש מול הנאציות המודרנית, למרות כל מה שאתם שומעים מכל מיני פרשנים ישראלים בחצי שקל, שרק רוצים משום מה להפסיק את הלחימה לפני שנשיג את המטרות המתחייבות.
אני לא יודע אם יחיא סינוואר יתאבד כמו אדולף היטלר בבונקר, אחרי ששרף את ארצו והחריב חצי מאירופה. מובן שאין לו את הקלאס הקיסרי של הירוהיטו. ככלות הכול, מדובר בעכבר מנהרות פחדן שבנה במיליארדים תשתית טרור שכולה התחבאות מאחורי אזרחים. ישראל צריכה לאפשר לסינוואר וליתר ראשי הטרור מעזה, ובהמשך גם לכל חקייניהם ומעודדיהם, לבחור את דרך הכניעה שלהם. אנחנו בסך הכול צריכים לספק את התשתית לכך.
