המבול האכזרי שהגיע מעזה יצר מציאות לאומית חדשה שתשנה את פני המדינה. פרשיות התורה שליוו את השבועות הראשונים של המלחמה הדהדו את הסוגיות שבוערות מדרום, והציבו פרספקטיבה רחבה על המתרחש. בפרשת לך־לך פגשנו את אברהם היוצא למלחמה אזורית כדי לחלץ את לוט החטוף. המלחמה הזאת לחילוץ כל יהודי – אפילו זה שלפני רגע אמרת לו "הפרד נא מעליי" – היא צו קדמוני שמכוחו אנו פועלים היום.
אני זוכר את עצמי יוצא למבצע אנטבה בראש חיילי סיירת גולני, אלפי קילומטרים מגבול מדינת ישראל. מבצע עתיר סיכונים, שאליו נשלחנו על ידי יצחק רבין ושמעון פרס. בהחלטתם הקשה הם סימנו שני עקרונות שתקפים גם היום, אולי יותר מאי פעם: האחד – שלא ידח מאיתנו נידח. אנחנו נפעל להציל כל יהודי באשר הוא, ותהומות של מרחק וחשכת מנהרות לא ימנעו מאיתנו פעולה זו. כך נהגנו גם בבית הספר במעלות, כשאחי ושאר לוחמי סיירת מטכ"ל הסתערו אל תוך חדרים ממולכדים, נוכח ירי המחבלים, כדי להציל את ילדי ישראל. העיקרון השני – פעולה. לא משא ומתן, לא יצירת אשליות שעם מחוות או התמקחות עם רשעי עולם ניתן להגיע להישגים.
בשתי נקודות אלו צברנו ניסיון עשיר לאורך ההיסטוריה, החל מאברהם אבינו: לוחמים נגד הרוע, ומחלצים את שבויינו במקביל. הקולות הטוענים לסתירה בין הכחדת חמאס ובין מחויבותנו להצלת בנינו ובנותינו החטופים – שוגים. ניסיון העבר מלמד שבכל מקום שבו בחרנו לפעול, בסופו של דבר הצלנו רבים והצלחנו. הכחדת חמאס והשבת החטופים שתיהן באות יחד.
המלחמה הנוכחית נוגעת, כמובן, בהרבה מעבר לעיסוק נקודתי בטרור. זוהי מלחמה בין שתי מערכות מוסר: האחת צועקת "אללהו אכבר", אך למעשה הצו היחיד שלה הוא של שליטה ורצח ללא אבחנה. האחרת קוראת "שמע ישראל", ונאחזת בחרב כדי לקיים חיים, שמחה וצדק. מערכות המוסר הללו מתנגשות כעת בשיא העוצמה, וההבחנה ביניהן חשובה מאין כמותה.
המנהרות החשוכות שמהן פועל האויב הן מטאפורה מדויקת לעולמו הרוחני והמוסרי
בעולם מוצגת המערכה כאילו יש כאן שני צדדים לגיטימיים הנלחמים זה בזה, ולא היא. עם ישראל – המוביל מראשית הוויתו את יסודות המוסר, החסד, האמת והצדק, החמלה והאהבה – נלחם כעת בתרבות הרשע. כוחנו, מעבר לחיל האוויר וחיילינו המצוינים, נובע מא־סימטריה זו, והוא למעשה הנשק הסודי של המערכה. אנו בוחרים בחיים ונלחמים למען החיים, בעוד אויבינו בוחרים במוות ונלחמים למען המוות. המנהרות החשוכות שמתוכן פועל האויב הן מטאפורה מדויקת לתשתית הרוחנית והמוסרית שלו, שאין בה לא אור יום, לא אור שמש ולא אור חיים. על כך אנו נלחמים.
כשהחושך של חמאס יוסר בסיום מלחמה זו, ניתן יהיה לעסוק בכל תרחישי היום שאחרי. כעת אנו עוסקים בעיקר: הכחדת הרשע. צה"ל מעולם לא קיבל משימה ברורה יותר, גם אם קשה לביצוע, אך היא כוללת פעולות ברורות הנדרשות כדי להשיג את יעד מחיית האויב האכזר והרשע. כדי למוטט את חמאס נידרש לכבוש את כל רצועת עזה – צפון ודרום. אנו נשלוט בעזה על פני הקרקע ונשמיד את כל המערכת התת־קרקעית שבנה חמאס במשך שנים. עלינו להיות ברורים בצורך ובדרישה שמדינת ישראל תהיה האחראית הבלעדית שם, והגורם החמוש היחיד ברצועה לאורך עשרות השנים הבאות. אלה המטרות המבצעיות הנדרשות.
על זהות הארגונים האדמיניסטרטיביים והמנהליים שיהיו אחראים על קיום חיי היום־יום ברצועה אפשר לדון לאחר השגת המטרה. כרגע ההישג טרם הושג, ועל כן לא נכון לעסוק כעת באופייה האדמיניסטרטיבי של עזה בעתיד, סוגיה שמציתה כרגע דיון לוהט שגורם לפירוד בזמן הדורש אחדות, ומוביל לביקורת בינלאומית עוד בטרם פעלנו את פעולתנו הנדרשת.
המלחמה הזו תימשך זמן מה, ועלינו להיות ערוכים לכך. אך בעיקר עלינו להיערך למלחמת "משיב הרוח", היא המלחמה להשבת הרוח לעצמנו: הידיעה מי אנחנו, מה הם מקורות חיינו, וממילא על מה אנחנו נלחמים ועל מה יהיה ניצחוננו. לאחר חודשים ארוכים של מאבקים פנימיים כואבים, עלינו להיאבק מחדש על השבת הרוח הלאומית והאחדות בינינו. אנו שבים כעת לעצמנו, אל כוחותינו הטבעיים, אל האהבה הפשוטה השרויה בין איש לאיש בעמנו, ועם רוח זו ננצח.
