כדאי להדגיש שוב. חוק הלאום חוק טוב. לא בגלל הנפת דגלי פלסטין בכיכר רבין, או הובלת המחאות נגדו על ידי השמאל הקיצוני, ואפילו לא משום שהוא חושף את האידיאולוגיות של נבחרי ציבור בולטים. פשוט כי הוא חוק שאומר את הברור מאליו, ובישראל המתוסבכת ומלאת הנרטיבית, גם ברור מאליו חשוב שייאמר: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי – ושלו בלבד.
אם נחזור על הצהרות חברי הכנסת משמאל עוד מתחילת הליך חקיקת חוק יסוד הלאום, מדובר בחוק דקלרטיבי בעיקרו. ההישג הכי גדול של החוק יהיה אם שופטי בג"ץ ישתמשו בו כדי לאזן מעט את המצב הקיים לטובת העם היושב בציון לשם שינוי ולא לטובת המיעוטים שבו. שני הסעיפים "הרדיקליים" בחוק הוסרו: האחד – 7ב' לעניין ההתיישבות היהודית שרוכך והשני היה זה שקובע כי חוק יסוד הלאום יהיה עליון על כל החוקים.
עם הצטרפותו של חוק יסוד הלאום למערכת חוקי היסוד המרכיבים את החוקה הישראלית, נוצר למעשה מן שוויון בין זכויות המיעוט וחשיבות ה"דמוקרטית", שמופיעים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו לבין היותה של ישראל מדינה יהודית. לא דו לאומית או כל אזרחיה, לאומית-יהודית ודי.
הרי זה מה שעיצבן כל כך את השמאל הנאור שהפגין בשבוע שעבר ואת חברי הכנסת הערבים שהפגינו אמש, הם לא רוצים מדינה יהודית לצד פלסטינית (אם וכאשר). הם רוצים מדינת כל אזרחיה ומדינה פלסטינית. או בעצם מדינה פלסטינית פלוס ומדינה פלסטינית מינוס. והיהודים? יכולים לחפש לעצמם מולדת באוגנדה. המפליא הוא שציפי לבני, יאיר לפיד ואבי גבאי לקחו על עצמם לייצג את המחאה הזו.
לעניין הדרוזים, לא כל העדה נגד החוק וכנראה שרק אנשי השמאל שבה מתנגדים לו מעניין מדינת "כל אזרחיה". הדרוזים, כעדה, יודעים ובוחרים לחיות במדינת ישראל שהיא מדינת היהודים, לכתחילה. החוק משמש רק מנוף לחץ להשגת תנאים וזכויות שהיו מגיעות להם לכתחילה. אז אם נניח את ענייני שיפור מעמד העדה הדרוזית בצד (אלו שאינם מעוניינים בביטול חוק הלאום) ונשאיר בפנים את הפלסטינים והערבים שמפגנים נגד החוק – הכול ברור.
רבים מתושבי ישראל הערבים רוצים פה מדינת כל אזרחיה ולא זכויות שוות במדינה יהודית. הם רוצים חצי-חצי וזה לא יכול להיות פה. אם מישהו שגה שיכול להיות אחרת, כמו ח"כ אחמד טיבי לדוגמה או חנין זועבי, טוב שבא חוק הלאום ושם את הדברים על השולחן. הפעם, לשם שינוי, הפוליטיקאים לא חמקו מלקבל הכרעה, אלא אולי לראשונה בחייהם אמרו את הדברים חזק וברור.
והנה שוב, כשהפוליטיקאים מחליטים, בג"ץ נקרא להכריע, הרי איך ייתכן שנבחרי הציבור הם שיקבלו החלטות בלי פיקוח של אנשי דעת וחוכמה? שלוש עתירות לבג"ץ נרשמו עד כה נגד חוק הלאום והמספר בטח עוד יתעדכן. מערכת המשפט לא התערבה עד כה בחוקי היסוד, אך ההצהרות הלוחמניות משני צדי המתרס עוד עלולים לקבוע פה תקדימים מסוכנים. בכל מקרה, במשרד היועץ המשפטי לא יתקשו להגן על חוק הלאום אם יידרשו לכך. עשרות ישיבות, שעות על גבי שעות של דיונים על כל משפט בחוק שכולו כתוב על עמוד ורבע בוודאי מראים שפזיזות (כלשונו של כחלון) לא הייתה פה.
גם שני המרכיבים הרדיקליים שנזכרו לעיל הוסרו ולמעשה סללו את החוק להיות "חוקתי" ככל החוקים. עיקר המאבק שפתח השמאל נגד חוק הלאום עוד ישמש היטב את הימין והליכוד כדי לגרוף קולות. דגלי פלסטין אמש וקריאות הנקם ברוח הטרור הפלסטיני כבר נאגרו אצל כותבי ראש הממשלה כמסרים לבחירות ההולכות ומתקרבות. מי שלא רצה את "הערבים נוהרים לקלפיות" בבחירות 2015, יקבל את "ברוח ובדם נפדה את פלסטין" בבחירות 2019.
