החלטת שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים בהרכב הנוכחי, היא מהלך ראוי ביותר. מלחמה אינה זמן להתכתשויות פנימיות באולמות בית המשפט העליון. האנרגיות הלוחמניות שמצויות בכולנו אמורות להיות מתועלות בימים אלו החוצה ולא פנימה, ולכן מהלך של הפסקת אש בגזרת מערכת המשפט הוא אך מתבקש. כינוס הוועדה ימנע את הצורך לקיים דיון בעתירות לכינוסה, ובוודאי ימנע את הצורך במתן פסק דין שתהיה תוצאתו אשר תהיה – לא יוכל שלא להתסיס מחדש את העימות סביב מערכת המשפט. אולם, אם המלחמה תתמשך מעבר לזמן הקרוב, עד לחודש ינואר, עלולה הפסקת האש השברירית הזו להתמוטט. הסיבה לכך היא לוח הזמנים של מערכת המשפט, שלפחות במצב החוקי הנוכחי אינו מבדיל בין עת מלחמה ועת שלום.
דומה שכבר שכחנו, אך חודש ספטמבר האחרון היה דרמטי במיוחד בגזרת המלחמה הפנימית על הרפורמה במערכת המשפט. בתוך זמן קצר נערכו בבית המשפט העליון שני דיונים בהרכבים מיוחדים בנושאים מעוררי מחלוקת ציבורית קשה. שניהם עסקו בתיקונים לחוקי יסוד, וממילא עלתה במסגרתם שאלת השאלות: האם בית המשפט העליון מוסמך בכלל להתערב בכל מה שנוגע לתיקון חוקי יסוד.
הדיון הראשון, בהרכב חריג והיסטורי של 15 שופטי בג"ץ כולם, עסק בתיקון לחוק יסוד השפיטה, שביטל את אפשרות הביקורת השיפוטית על שרי הממשלה באמצעות עילת הסבירות. הדיון השני, שנערך בהרכב של 11 שופטים, עסק בשאלת מועד כניסתו לתוקף של התיקון לחוק יסוד הממשלה שכונה "חוק הנבצרות". בשני המקרים הללו מדובר בפוטנציאל להתנגשות חזיתית בין הרשות המחוקקת והמבצעת לרשות השופטת. על אף המלחמה, סכנת ההתנגשות לא פגה.
על פי סעיף 15 (א) לחוק בתי המשפט, "שופט שהחל בדיון ויצא לקצבה או פרש, יהיה מוסמך לסיים את הדיון תוך שלושה חודשים מיום היציאה לקצבה או הפרישה". על פי הפרשנות המקובלת, משמעותו של הסעיף הזה היא ששופט שדן בתיק מסוים, גם אם בתוך הרכב רחב של שופטים, פסק הדין בתיק חייב להינתן עד תום תקופת שלושת החודשים ממועד פרישתו. בשבועות האחרונים פרשו מבית המשפט העליון שתי שופטות ותיקות שהגיעו לגיל 70. ראשונה פרשה השופטת ענת ברון, שיום הולדתה השבעים חל ב־12 באוקטובר. ארבעה ימים לאחר מכן פרשה גם חברתה, נשיאת בית המשפט העליון בדימוס השופטת אסתר חיות. שתיהן ישבו בשני ההרכבים המורחבים, וממילא לפחות להלכה, על הנייר, הדדליין לפרסום פסקי הדין בשתי העתירות הללו הוא 12 בינואר. לכאורה מדובר בעוד זמן רב, אך למעשה זהו תאריך שנמצא ממש מעבר לפינה.
כדי לאפשר מהלך של פשרה מאחורי הקלעים, שתמנע את הצתת המאבק הפנימי על הרפורמה מחדש, צריך קודם כול לקדם תיקון חקיקה. יש לשנות את סעיף 15 לחוק בתי המשפט, כך שניתן יהיה לדחות את מתן פסק הדין בעתירות לפחות בכמה חודשים. מדובר בחוק רגיל, ונוכח מצב החירום במדינה אין סיבה שלא לתקן אותו בהוראת שעה כך שתתאפשר הארכה של המועד האחרון למתן פסקי הדין של שתי השופטות הנכבדות שפרשו.
אחרי שהמועד יוארך ניתן יהיה לתפור מהלך משלים, פוליטי, שימנע את התפרצות המלחמה הפנימית במועד שבו כל הכוחות חייבים להיות מופנים למלחמה באויבינו האכזריים. דווקא בזמן הזה חשוב שנזכור מי הם האויבים האמיתיים של מדינת ישראל והעם היהודי, ומי הם יריבים פוליטיים שאיתם אפשר וראוי להגיע להסכמות מתאימות בזמני חירום.
