במאה השנים האחרונות נודעו בעולם כמה מאות ארגוני טרור שהתעמתו באופן אלים עם מדינות ריבוניות, כמו לדוגמה ארבעת הארגונים הללו שהתפרקו מרצון: ב-1998 התאחד ארגון הטרור "הצבא האירי הרפובליקני" (IRA) עם הגוף הפוליטי השִין פֵיין, במה שכונה "הסכם יום השישי הטוב", והחל חולק אחריות על החיים במדינה ביחד עם הממשלה של צפון אירלנד. או לדוגמה, "הקונגרס הלאומי האפריקני" (ANC) שבתקופת האפרטהייד באפריקה היה ידוע בפעולותיו הרצחניות, הפך ב-1994 למפלגת השלטון בדרום אפריקה, שכמנהיגו הכלוא נלסון מנדלה שוחרר והפך לנשיא המדינה.
דוגמה נוספת ניתן למצוא בקולומביה, שאחרי שנים ארוכות של שפיכות דמים, ארגון הגרילה המרקסיסטי "הכוחות המזויינים המהפכניים" (FARC) חתם ב-2016 על הסכם שלום בינו לבין הממשל הקולומביאני והפך לארגון פוליטי מוכר הנושא באחריות שלטונית גם כן. ארגון נוסף שהתפרק מרצון היה הארגון הספרדי "המולדת הבאסקית והחופש", כשראשיו (ETA) החליטו בשנת 2018, אחרי שנים רבות של פעילות טרור, להפוך לארגון פוליטי ולוותר על דרישותיהם.
אבל האם ישנם ארגוני טרור שהוכרעו פיזית ובאופן מוחלט על ידי מדינות ריבוניות? התשובה היא שרק ארגון אחד בלבד וגם הוא הוכחד אחרי מלחמת אזרחים קשה, עתירת אבדות בנפש וברכוש, בדרכים ושיטות הסותרות באופן מובהק את הדין הבינלאומי. הארגון המדובר מגיע מסרי לנקה ושמו "הנמרים הטמיליים" (LTTE), שממשלתה נלחמה בו מלחמת חורמה במשך 26 שנים (1983 – 2009). המאבק בארגון כלל קרבות קשים ומרים שהותירו את סרי לנקה שסועה, מדממת ומוקעת על ידי הקהילה הבינלאומית בגין הפרות קשות של הדין הבינלאומי, כגון: מקרים רבים של ירי בחסרי ישע, חיסול סדיסטי של "בלתי מעורבים", שימוש בלתי חוקי במגן אנושי, שימוש מופרז בחיסולים ממוקדים ועוד.
ומה לגבי אל קאעידה ודאעש? בניגוד לחשיבה המקובלת והמאוד לא מבוססת ששני הארגונים הללו נחלשו מאוד, עדיין חיים, נושמים ומעורבים גם היום ביתר שאת בפעולות טרור במזרח התיכון, באפריקה ומזרח אסיה. ארגון אל קאעידה במיוחד פועל כיום במדינות המגרב, בחצי האי ערב ובעשרות מדינות באפריקה, ודאעש שכוחותיו ומנהיגיו התבססו משמעותית מאוד בעיראק, מייצאים ממנה פעולות טרור כנגד שלטון אסד.
בתקופה האחרונה מרבים לדבר על עליית כוחו של הטריבונל הבינלאומי, בד בבד עם יכולת הקהילה הבינלאומית לאכוף חוק כלפי מדינות שהפרו את כלליו. האם סרי לנקה נענשה? לא רק שהמדינה המזרח אסיאתית הזאת לא נענשה, אלא אף זכתה לגיבוי בעיקר של שכנותיה על לחימתה ללא פשרות בטרור. העולם "הלבין" אותה חיש מהר, ותמך בה כספית ומוראלית.
היתרון שיש לארגוני טרור בלחימה בעצימות נמוכה הוא בעצם היותם חסרי כל אחריות ביחס לדין הבינלאומי, ומעבר לכך מאפשר להם להיות מונעים על ידי אידאולוגיות מטורפות. הם מושפעים מכסף ומאהדה בינלאומית בלתי מובנת, בתוספת השחיקה הבינלאומית לזכות ההגנה העצמית. הן מרוויחות מעצימת העיניים או מנגד, מתמיכה גלויה מצד מדינות עם אינטרסים בינלאומיים צרים, והמוסר הכפול של המוסדות הבינלאומיים הופכים את אפשרות להכנעתם לקשה ביותר, אם לא בלתי אפשרית. בהיסטוריה הפלסטינית היה רק ארגון טרור אחד שחיסל עצמו באופן עצמאי, והוא הארגון הפרו-סורי "א-צאעיקה", שהתפרק בשנת 1979 מיד לאחר שמייסדו ומנהיגו זוהיר מוחסין נורה ונהרג ב-25 ביולי 1979 בעיירה קאן שבריביירה הצרפתית.
אם לאחר מלחמת "חרבות ברזל" יוכרע ארגון חמאס, ישראל תקבע שיא. תהיה זו הפעם הראשונה שמדינה ריבונית מחסלת באופן טוטאלי ארגון טרור ומי שתמיד טען שצריך לתת לצה"ל לנצח, יצדק גם כן לראשונה.
